כבר יותר משנה שמסננת מים ענקית ממלאת את הארון שמתחת לכיור המטבח שבביתי.

מה ששיכנע אותי לבסוף לא היה הסלידה הנצחית מטעם המים שבברז (למעט כוס מים לכדור אקמול מדי פעם), אלא מאמר רפואי שקראתי אודות האבנית והחיידקים הנמצאים במי השתייה שבברזי הארץ. המסננת, כך קראתי, כשמה כן היא: מסננת צרות פוטנציאליות רבות.

שמתי איפה את פעמיי לאחד הסניפים של רשת גדולה באיזור מגוריי כדי לרכוש מסננת לביתי, אך שם עמדתי מתלבט מול עשרות סוגים בשמות שונים ומשונים, כשדיילת המחלקה – שאמורה הייתה לסייע לי לבחור את המסננת הטובה ביותר עבורי – נעדרה מן המקום... לבסוף נפלה ההחלטה: עם בריאות לא מתעסקים. אקח איפה את המסננת הטובה ביותר.

כמה ימים לאחר-מכן אירע לי סיפור כמעט זהה. היה זה כשביקרתי בחנות לתשמישי קדושה על-מנת לרכוש מזוזות לבית החדש אליו עברתי לאחרונה. שוב ראיתי סוגים ומחירים שונים, אך את הלקח כבר למדתי: בחרתי במזוזה הטובה והיקרה ביותר.

כי גם המזוזה מסננת; ולא רק חיידקים ואבנית, אלא הרבה מעבר לכך.

על קלף המזוזה נכתב מבחוץ האותיות ש-ד-י, שהם ראשי התיבות של "שומר דלתות ישראל". כל מילה וכל אות במזוזה מגינים עלינו מצרות פוטנציאליות ולכן על מזוזה טובה לא מתפשרים.

בשנת תשל"ד (1974), שהו תלמידי תיכון במעלות במסגרת טיול מקומי. באמצע הלילה פרצו מחבלים למתחם בו ישנו והרגו 17 תלמידים (חמישה מהם מתו מפצעיהם לאחר-מכן). לאחר הפיגוע, בדקה קבוצת חסידי חב"ד את מזוזות בית הספר וגילו כי 17 מזוזות היו פסולות. "האם ניתן לומר כי בגלל המזוזות הפסולות נהרגו התלמידים"? נשאל אז הרבי מליובאוויטש, והשיב: המזוזה היא כמו קסדה המגינה על חייל בקרב. אי חבישת הקסדה לא יהרוג את החייל, אך חבישת הקסדה היתה יכולה להציל אותו.