התלמידים שבאו לחגוג עם הבעל־שם־טוב את נישואי נכדו נדהמו, כשפתאום באמצע הדרך לחופה סטה הבעל־שם־טוב מהדרך ופנה לעבר סוס ועגלה שעצרו בקרבת מקום.

הוא נעמד מול חלון העגלה, ושוחח במשך דקות ארוכות עם הנוסע שישב שם. לאחר מכן העגלה המשיכה בדרכה והבעל־שם־טוב חזר לחגיגה.

התלמידים השתוקקו מאוד לדעת מיהו האיש המסתורי שהבעש"ט עצר לכבודו באמצע ההליכה לחופה. כמה מהצעירים שבהם נשלחו לעקוב אחרי העגלה. כשעצרה באחת האכסניות בדרך, נכנסו בעקבות הנוסע, שהיה בעל חזות יהודית מובהקת.

"שלום עליכם רבי", פנו לעברו בארשת כבוד.

היהודי הביט בהם בתמיהה ואמר: "רבי? אינני רבי, גם אבי לא היה רבי...".

והתלמידים השיבו: "אין טעם שכבודו יסתתר מאיתנו. ידוע לנו כי כבודו צדיק, ומתחננים אנחנו שישוחח איתנו".

היהודי נראה מבולבל. הוא שב והבטיח: "אינני צדיק, לצערי, אני אפילו די רחוק מכך".

"אם אינך צדיק" – שלפו התלמידים את הקלף המנצח – "מדוע עצר הבעש"ט באמצע הדרך לחופה על מנת לשוחח איתך?!".

"ובכן, לא אכחד מכם, יהודי פשוט אני. יש לי חבר ילדות יקר, המתגורר בשכנות אליי. ידידות אמת שרויה בינינו. אנחנו שמחים זה בשמחתו של זה, ומצטערים זה בצערו של זה.

"ידידי מתפרנס מרוכלות. קונה בכפרים סחורה ומוכר בעיר הגדולה. לאחרונה חזר ממסע כזה, וכרגיל נכנסנו החברים לדרוש בשלומו ולשמוח עם המשפחה לרגל חזרתו. תוך כדי הדברים התחשק לי לעשן טבק, וכרגיל פתחתי את הארון בביתו, היכן שתמיד נמצא הטבק.

"נדהמתי לגלות את צרור הכסף שהביא ידידי מדרכו מונח כך בגלוי, בארון הפתוח. בתוך ליבי כעסתי. מדובר בסכום גדול, שהושג בעמל וביגע, איך אפשר להניחו כך גלוי לעין כל בארון הפתוח? החלטתי ללמד את ידידי פרק בהלכות דרך ארץ. אקח את הכסף, ואשאל בקול רם היכן הוא. וכאשר ידידי ילך לחפש – אשיב לו את הצרור בתוספת דברי מוסר ותוכחה על חוסר האחריות שלו.

"רק שהתוכנית הסתבכה. רגע אחרי שנטלתי את הכסף ניגש חברי בעצמו לארון, פתח אותו וגילה כי הצרור נעלם. מהומה ובהלה אחזה בכולם. כבר לא יכולתי לקום ולומר כי חמדתי לצון. הבכי הלך והתגבר, והמשפחה והחברים החלו לחפש את הצרור. חשבתי להמתין עד שילכו אלו שאינם קרובי המשפחה, וכאשר נהיה רק אנחנו אשיב את הצרור, אלא שבינתיים התפרסם דבר האבדה והעיירה כולה שחה בנושא, ומרוב בושה לא עשיתי דבר.

"הייתי בטוח שגם אם אשיב את הכסף לא יאמינו לי. כמובן שגם אני השתתפתי בבכי וביללה, אלא שבשונה מכולם הבכי שלי היה על התסבוכת שלי עצמי, כיצד אצא ממנה. במקביל, היצר הרע החל להתגרות בי: לפחות תשקיע את הכסף הזה, ואת הרווחים שיניב תחזיר לבעליו בבוא העת.

"כמעט התפתיתי ליצרי. החלטתי לנסוע הרחק ולנסות את מזלי. שכרתי סוס ועגלה ויצאתי על פני השדה לשוטט בעיירות ולחפש אולי תזדמן לי השקעה בכסף הזה. וכך, בעודי חולף כאן, עצר אותי היהודי – הרב שלכם – שאינני מכירו ומעולם לא נפגשנו. הוא אמר לי: 'יהודי יקר, חזור הביתה, השב את הכסף. אני מבטיח לך שאבוא לבית הדין שבעירך ואעיד שלא הייתה לך שום כוונה רעה כשנטלת את הכסף'.

"אבן נגולה מעל ליבי, מעמסה של זמן רב ירדה ממני באחת. אני אשוב הביתה עכשיו, ואני בטוח שאיש פלא זה יבוא לעמוד לימיני".

*

ח"י אלול הוא יום ההולדת של מורנו הבעש"ט, והסיפור הזה מבטא היטב את דרך התשובה שהתווה. כמו אותו יהודי, גם אנו נופלים בכל מיני בורות שמציב לנו היצר. בימי אלול מי כמונו יודע עד כמה עמוק נפלנו, כשלנו, עווינו והרשענו.

אך בשורה גדולה הגיעה ביום הזה. ה'בעל שם טוב', במבטו הרחום, אומר לכל אחד: די, השב את הגזלה, הפסק לעבוד אצל היצר הרע. הרי אני יכול להעיד שכוונותיך מעיקרן טובות היו. ואם כן, אולי הגיע הזמן לשוב כבר?