שאלה:

מדי שנה אנו היהודים מוציאים מליוני דולרים ומקדישים זמן ואנרגייה כה רבים על בניית בתי כנסת, ישיבות ומוסדות דתיים ואקדמיים אחרים. האם לא עדיף להקדיש את כל המשאבים הללו להאכלת הרעבים בעולם, לסיפוק פתרונות דיור ועיסוק להומלסים כדי להקל על כל הסבל הנוראי הקיים במקומות כה רבים בעולם?

תשובה:

מדוע איכפת לך מההומלסים? האם זה באמת עסקך? האם הם בני משפחתך שאתה כה דואג להם?

וילדיהם של מי גוועים ברעב? שלך? מדוע אתה צריך לחוש אחראי לילדו של אדם אחר? מדוע זו הבעיה שלך? מה גורם לך לדאוג לצרכיהם של אחרים?

אין ספק שלא ההגיון הוא הדוחף אותך לעזור לאחרים. אם כבר, הרי אין זה הגיוני לפזר את כספך שהרווחת בעמל – כסף שתזדקק לו ביום מן הימים עבור עצמך או עבור משפחתך – למישהו שאפילו אינך מכיר. אף אין זה טבע האדם המניע אותנו לדאוג לאדם זר, ואין כל מחויבות חוקית לחלוק את הונך עם אחרים. אם כך, מה מניע את רצונך לעשות זאת?

התשובה היא פשוטה: יש לך ערכים, עקרונות של בסדר ולא בסדר, מושגים של "טוב" ו"רע", המנחים את חייך ותובעים שתתנהג בדרך מסוימת. אינך נותן צדקה מפני שזה הגיוני או מפני שאתה מרגיש אינסטינקטיבית בדחף הנתינה, או מפני שחוקי המדינה מורים לך לעשות זאת. אתה נותן צדקה כי זה מוסרי, טוב ונכון לעזור לנזקקים.

מהיכן באים הצווים המוסריים שלך? מהו המקור לערכו של מתן צדקה? – התורה. התנ"ך העברי הוא זה שהכריז כי משכורתנו שייכת לנו רק באופן חלקי. למעשה אין היא שייכת אלינו כלל, אלא ניתנת לנו הלוואה שבה אנו יכולים להשתמש כדי לשרת את אלוקים, לשפר את עולמו ולחלק לנזקקים. המילה צדקה פירושה "צדק". המסורת היהודית נהגה לראות בצדקה לא רק מעשה נדיבות אצילי אלא גם מעשה צדק מוסרי. נתינה היא פשוט הדבר הנכון לעשותו.

יש לך תחושת ערכים נהדרת, אבל ערכים לא חיים בחלל ריק. על מנת שישרדו ויתפשטו, הערכים זקוקים למוסדות ולקהילות שבהם מלמדים ערכים אלה ומטפחים אותם. זהו תפקידם של בתי כנסת, של ישיבות ושל תוכניות לחינוך מבוגרים. אלה הם מקומות שבהם מלמדים ערכים וחיים אותם. ערכיה של התורה נלמדים ומועברים הלאה על ידי הצטרפות לקהילה המוקדשת לאידאלים של התורה והליכה בדרך החיים שהיא מלמדת.

אנו צריכים לתת צדקה כדי להאכיל את העניים ולתת מחסה לחסרי הבית. אולם אנו צריכים גם לדאוג לטיפוח ולשימור של ערך הצדקה לכשעצמו, כדי שילדינו לעולם לא יסבלו מעוני וממצוקה במישור המוסרי.