רבי יקותיאל היה יהודי מיוחד. פשוט בכישרונותיו, ובעל רגש סוער. יום אחד הוא פגש מישהו שחזר מלִיו‍ֹזְנַה, עיירה קטנה שאת שמעה לא הכול הכירו, והוא מספר רעיונות מופלאים שהוא לא שמע מעודו.

את הרעיונות הוא מוסר משמו של רבי שניאור זלמן, ה'מגיד' של העיירה ליוזנה. רבי יקותיאל לא מצא לעצמו מנוחה, הוא מוכרח לנסוע לליוזנה ולפגוש בעצמו את רבי שניאור זלמן המופלא הזה. ככל שהוא שמע ובירר, הוא הבין שה'מגיד' הזה נקרא בפי אנשים שקרובים אליו בשם 'רבי', ושיש קבוצות שלמות של אנשים שמכונות 'חסידים' ומודרכות על ידי ה'רבי' בעבודת השם שלהם. דיי היה לרבי יקותיאל בחשיפה לקונספט החדש והוא כבר החליט שהוא 'בפנים'.

עלה יקותיאל על העגלה ונסע לליוזנה. כשהגיע, ביקש להיפגש מיד עם הרבי. החסידים הסבירו לו כי אצל הרבי – הלוא הוא בעל התניא – לא מקובל להיכנס ללא הכנה. תכליתה של הפגישה עם הרבי הזה איננה בקשת ברכה, אלא התחלה של תהליך של שינוי אישי, וזה מצריך הכנה נפשית.

לרקוד עם הגוי

יקותיאל לא היה מוכן להמתין, הוא רצה קיצור דרך. וכשראה שבדרך המלך זה לא מסתדר, הוא פשוט טיפס על קיר ביתו של הרבי, ונכנס דרך החלון לחדרו של הרבי שבקומה השנייה. הרבי ישב שם ועסק בתורה, ורבי יקותיאל פרץ בזעקה ובבכי מר: "רבי! גדע לי את הצד השמאלי, את המקום שבו נמצא היצר הרע!".

בעל התניא שמע את בכיו של רבי יקותיאל, והשיב: "ריבונו של עולם, כתוב הרי 'ואתה מחיה את כולם'" – כלומר, גם ליצר הרע יש 'זכות קיום', אין צורך לגדוע כלום. רבי יקותיאל יצא בשמחה גדולה וסיפר לחברים: "הרבי מילא את ליבי בחיות".

מאותו היום הפך רבי יקותיאל לאדם אחר. היו תקופות שבהן הוא היה מתמלא בחדוות קודש; יושב ומתפלל שעות ארוכות כשכולו בוער באש להבה של דבקות. הוא היה מתעורר באמצע הלילה ומבקש לרקוד ש'אין עוד מלבדו', וכשראה שאין עם מי, היה תופס את הדוור הגוי ורוקד עמו ברחוב...

אך הזמנים הללו היו עוברים ובאים זמנים אחרים, ורבי יקותיאל היה מסתובב כבוי, חסר ברק, תפילתו הייתה במניין ומתוך הסידור. שוב לא היה מתעורר הרצון לרקוד באמצע הרחוב.

ובהגיע תקופה טובה, היה צוהל רבי יקותיאל ואומר ברוסית "חסיד פְרִישׁו‍ֹל" – החסיד בא. וכשהיא הייתה מפנה את מקומה לתקופה חלשה, הוא היה מפטיר בעצב "חסיד אוּטְשַׂק" – החסיד ברח.

עם ישראל בא

בעל התניא דיבר על התופעה הזו וכתב עליה: אדם שחווה התעוררות גבוהה, המשמעות היא שהנשמה האלוקית שלו כנראה עוברת התקרבות מיוחדת. אך ההתעוררות הזו איננה פרי יוזמתו ולכן היא נעלמת כשלעומת שבאה.

אדם חכם הוא מי שמנצל את רגעי הגאות הללו כדי לעשות שינוי פנימי בחיים הפשוטים שלו – ואז גם כש'החסיד ברח', נשאר אצלו משהו.

כבר חודשים ארוכים שעם ישראל כולו במצב של "חסיד פרישול". החסיד בא. ימי חודש ניסן בכלל הם ימים של התעוררות והתחדשות. זה הזמן לשמור לעצמנו לחם ליום סגריר, החלטות, תובנות, שינויים, שלא יסורו מלבבנו, גם כשהחסיד בורח.