חוג חדש - להירשם? כן/לא, מהססת. בבוץ הספקות בוססת. ואז נחלצת. אחת, שתים, ראש למים קופצת. קדימה, אחורה, עוד רף פורצת. חותרת למצוינות, להישגים. מזנקת ליעדים. נושמת אוויר, בריזת אתגריות. כייף, הנאה. ים של חיוניות. נכשלת פה ושם, קמה. בלי "אוף" ו"למה". לוקחת לעצמי מרווחים. לא "הכל או כלום", מנסה גם טווחים.



ואז לופתת את המציאות, כוספת. לַלֹּא מושג נסחפת. ליעד קסום, מושלם. אי אוּטוֹפִּי, נטול פגם. חיה בַּפער בין המצופה לָאפשר. מנסה עוד דיוק, כבר… דוחה למחר. חייבת מלוא המידע על קורס, על עבודה, על רופא ללידה. שיהיו מעולים, עדיף מעל למידה. ביקורתית כזו, חֲרֵדָה. שוב לא מרוצה. יראה מכישלון, מאכזבה. שאהיה לא שווה. נמנעת, נאחזת במקפצה. חזק. שוב מחמיצה…



על בניית המשכן נכתב בהרחבה בפרשת תרומה - איך, מה. כמה וממה. בהמשך, בתיאור הבנייה, מופיע הפסוק “כאשר ציווה ה’ את משה” שוב ושוב. האם הייתה התאמה בוודאות? האם לא הייתה אף טעות? האם שייך פער בין ציווי למציאות? משיב התלמוד: לקח הקב"ה בחשבון חוסר מושלמות. יש עשייה, יש התקדמות. גם השתלמות. אולם אנושיות לא יוצרת שלמות.



פרפקציוניזם - חיובי או שלילי? האם מושלם או לא הכי? צובע את הרע בשכבה בהירה. יפה כזו. יהירה. אך אינו חשוך מרפא, יש לו פתרונות. לנסות חשיפות מתונות. להתנסות בחוסר שלמות, להסכים לחוש עמימות. לדמיין את הרגע אם אכשל, ואיך אסתגל. פשוט לתרגל. להתחשל. להיות בחמלה עצמית, לצ'פר. להשוות ביני לעצמי, לא ביני לבין האחר. בגדול - הכל טוב. נכון, אפשר תמיד לשפר.



כי שאיפה למצוינות היא מניעה, אך חתירה לשלמות - מניאה…