- אמא, הן לא מקנאות אחת בשניה?

שאלה כזו ומבט, רגע של צוותא אמא ובת. רוגע ושלווה, צועדות לבית כנסת mode שבת. נתפסתי לא מוכנה, מתגוננת קצת, אולי מגינה.

בבית שלנו? רק אהבה, תמיכה, פרגון אינסופי ושמחה. סך הכל משפחה טובה. שלפתי ברגע, עונה. תשובה תבניתית כזו מוכנה. מקשיבה לעצמי, מאזינה. כן לא, לא לגמרי מאמינה...

מי לא מקנא?

מי מקנא ואינו עונה?

בין קולגות, בין אחיות. בין מי שאני למי שרוצה להיות. יש צובעים קנאה בשחור ואפור, צבעים של בושה והכחשה, מתייגים את ההרגשה. הרסנית ובוגדנית, מידה דורסנית. מידה שלילית ומוקצָה, חסרת מוניטין. למגר מהר, לפחות להקטין. לטייח אותה בטיט, לטחון כתית, לנצח להשתיק. להשליך אותה לבור ולסגור. להותיר אותה מאחור.

פרשת יתרו ומתן תורה - להתעטף בטוב, להשיל את הרע. ויש את הדיבר האחרון, לשמור עליו היטב בארון, לחרוט אותו, לחרות, בקידמת הזיכרון. הוא מאתגר, גרם לא מוותר. ניהול רגשות פחות או יותר. "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ…". דרישה כזו נוקשה, למגר הרגשה... אבן עזרא - דבר שאינו מיועד לך והוא אינו בר השגה משקיט את החמדה. עובדה כזו, גם עבודה.

קנאה - מכללה לטיפול ברגשות, עם ריבוי תאוריות וגישות. קנאה - זה לא השני, רק אישיו שלי עם עצמי. היא מפגישה אותי בסוללת החוסרים: ביטחון עצמי, עצלות ורבים אחרים. ללמוד לחיות איתה בשלום ולהסכים להיפגש. עם האין שבי ועם היש. לבדוק על מה היא יושבת ועל מה מגינה. לקבל את עצמי בצורה כנה. גם להעלות את הרף, על קצות האצבעות להתרומם, להימתח, ולהיפתח. לקבל השראה, להתקדם. במנות קטנות לשני לפרגן.

להרגיש קנאה, לאפשר. לעשות פיזיותרפיה ושוב להתיישר...