הפעם הראשונה שנפגשתי עם אילן רמון ע"ה היתה במפגש קבלת פנים חשאי למחצה שנערך בעירי, סטלייט ביץ' שבפלורידה. צוות נאס"א ואנשי הביטחון הישראלים נקטו באמצעי בטיחות גבוהים מן הרגיל, ואפילו המיקום בו נערך הטקס נשמר בסודיות עד ליום האירוע עצמו.

במהלך האירוע נאם אילן בפני המשתתפים – מנהיגי הקהילה היהודית המקומית – ולאחר הנאום ניגש אליי, העניק לי חיבוק עז ואמר: "כבוד הרב, אני חייב לשוחח איתך. אני רוצה לשמור את השבת בחלל, ואינני יודע כיצד".

כך החלה ההיכרות שלנו.

אילן היה יהודי מיוחד. מספר פעמים הוא התבטא כי הוא רואה במשימת החלל שלו שליחות; "אני נציג של העם היהודי כולו", אמר. וכנציג של העם היהודי הוא רצה לעשות את הכל בצורה הטובה ביותר: לשמור את יום המנוחה הקדוש, יום השבת; לאכול רק מזון כשר בחללית.

"אוכל כשר"? משכו אנשי נאס"א בכתפיהם כששמעו על הבקשה המוזרה של האסטרונאוט הישראלי. אך אילן לא הרפה והפתרון נמצא: חברה המייצרת אוכל כשר וסטרילי עבור אסירים בבתי הסוהר תוכל לספק ארוחות שיעמדו בתנאים הקשים השוררים מחוץ לאטמוספירה.

גם שמירת השבת היתה אתגר לא קטן. בחלל היום נמשך תשעים דקות; השבוע עשר וחצי שעות. האם יהיה על אילן לשמור שבת מדי עשר וחצי שעות?

על-פי בקשתו, יצרנו קשר עם רבנים מפורסמים בעולם שפסקו כי את השבת יהיה עליו לציין לפי מקום ההמראה, דהיינו עירנו – סטלייט ביץ'.

הנחישות הזו, הגאווה היהודית של אילן לציין את מצוות התורה במרחק אלפי קילומטרים מכדור הארץ שלנו, הותירה רושם עז על הקהילה ועל יהודים ברחבי העולם.

אילן רמון והרב קוניקוב
אילן רמון והרב קוניקוב

אילן רצה לבוא ולבקר בבית חב"ד שלנו לפני ההמראה, אך לוח הזמנים הצפוף של נאס"א לא איפשר לו זאת. סיכמנו כי לאחר הנחיתה הוא יבוא לאירוע מיוחד שנערוך עבורו. לא תיארנו לעצמנו שמשימת החלל תסתיים באסון כבד כל-כך...

ביום שבת בבוקר הלכתי יחד עם בתי לבית-הכנסת. בשעה תשע ושש-עשרה דקות, שעת הנחיתה המיועדת, הביטה בתי בשעון וציפינו לשמוע את ה'בום' השגרתי המלווה את כניסת המעבורת לאטמוספירה, אך לא שמענו דבר. הגענו לבית-הכנסת, התחלנו בתפילת שחרית ואז נכנס בריצה מפקד המשטרה המקומי וסיפר כי המעבורת התרסקה וכי כל אנשי הצוות נספו. תושבים החלו לנהור לבית חב"ד ולהציב פרחים ליד השלט הדיגיטלי המאחל לאנשי צוות ה"קולומביה" לשוב בשלום; השבת עברה עלינו בעצב רב.

שבעה ימים לאחר-מכן, ביום שישי בשעה 9:16 בבוקר – בדיוק בשעה בה המעבורת היתה אמורה לנחות – התקיים טקס קצר ועצוב על מסלול הנחיתה המיועד של הקולומביה, בו נתבקשתי לשאת דברים. מצב הרוח היה מדוכדך מאוד. הודיתי לאנשי נאס"א, בשם אילן רמון ומשפחתו, על מאמציהם וניסיתי לעודד את רוחם. "אילן אמר לי: 'ירושלים, יש לנו בעיה'! הוא ביקש לדעת כיצד ניתן לשמור את השבת כאשר מדי עשר וחצי שעות חולף שבוע, וכל 21 יום אנו צריכים לחגוג ראש השנה נוסף"! סיפרתי להם על מאמציו של אילן רמון לקיים את מצוות הבורא גם תחת אתגרים.

"אילן רמון לימד אותנו שככל שנהיה עסוקים בדברים חשובים מאוד, אנו חייבים לעצור מדי פעם ולהתבונן: מי אנחנו, מה אנו עושים בעולם ומהי מטרתנו" אמרתי להם.

ואם תרצו, זוהי מורשתו של אילן רמון.