במסגרת המדור "שאל את הרב", אנו מקבלים מדי יום שאלות מגולשים ברחבי העולם. אך בשבוע שעבר קיבלנו בקשה לא שגרתית:

"אני פונה אליכם בשאלה מיוחדת, לאחר שלא מצאתי מענה בכל דרך אחרת.

דודתי... גרה בס. דיאגו, קליפורניה, שם פינו אנשים מבתיהם עקב השריפות המשתוללות.

אכיר לכם תודה מקרב לב אם תוכלו לברר את שלומה והיכן היא עכשיו – היא לא עונה לטלפונים או לאי-מיילים שלי. הנה הפרטים שלה... אין לה טלפון סלולרי".

למרות השעה המאוחרת בה התקבלה הפניה, מיהרתי להתקשר לבית חב"ד בס. דיאגו כדי לבדוק כיצד ניתן לאתר את הדודה המבוגרת. הטלפונים צלצלו וצלצלו אך ללא מענה. טלפונים לבית שלוחי חב"ד בעיר אף הם לא העלו מאום. האיזור, ככל הנראה, פונה בעקבות סכנת השריפות. מה עושים?

באחד מאתרי האינטרנט של חב"ד בס. דיאגו גיליתי הודעה העוסקת בנושא: "אם אתם זקוקים לעזרה דחופה, אנא התקשרו ל... שתוכל לסייע לכם". מעבר לקו היתה אישה נחמדה, שמיהרה לקחת את הפרטים של הדודה. לאחר בדיקה קצרה היא עידכנה אותי: "אני מתגוררת בדיוק באותו איזור; כולם פונו. תודה לא-ל אין נפגעים בנפש, וככל הנראה ירשו לנו לשוב הביתה בעוד מספר שעות. אעדכן אותך כשיהיו לי פרטים נוספים". מספר שעות לאחר-מכן אכן קיבלתי עדכון שהדודה אותרה, מצבה טוב, היא שבה לביתה ומצאה אותו ללא כל פגע.


שריפות ענק שהשתוללו בקליפורניה במשך מספר ימים הביאו לפינוי מאות אלפי איש מבתיהם. לרשויות המקומיות היתה סיבה לחשוש כי כמה מן השריפות היו מעשי ידי אדם, כלומר: אלו היו הצתות זדוניות.

לתחנת משטרה במרחק 30 מייל מקליפורניה, הגיע אב וילדו בן העשר. השוטרים המופתעים האזינו לסיפורו של הילד שהודה כי אחת השריפות, שהשמידה 63 בניינים ושרפה מאות דונמים, הייתה מעשי ידיו. מתברר, כי הילד הקטן שיחק להנאת בגפרורים, והשליך אותם על הדשא בחצר ביתו. הדשא היבש והחום ששרר באותו יום עשו את שלהם, והשריפה התפשטה חיש מהר.

עשרות אלפי ילדים ברחבי העולם משחקים בגפרורים. תעמולות וקמפיינים שונים מנסים להסביר לילדים את הסכנה הכרוכה בכך. לעיתים התעמולה מצליחה, לעיתים לא.

מה, למעשה, עומד מאחורי משחק הילדים המסוכן הזה? האם לילדים יש נטיה זדונית להשמיד ולשרוף?

כולנו יודעים שהתשובה שלילית. הילדים משחקים עם הגפרורים בגלל שהם נהנים מיצירת האש; מהשלהבת המרקדת. הם עדיין קטנים, ולא מודעים מספיק להשלכות הגורליות שיכולות להיות למשחק זה.

הילד בן העשר שהשליך את הגפרור על הדשא בחצר ביתו לא תיכנן לשרוף את קליפורניה. הוא רצה רק ליהנות; מאוחר יותר הוא למד, בדרך הקשה, שגפרור דולק יוצר שריפה, ושריפה קטנה הופכת לשריפה גדולה הבוערת בכל האזור.


הרבי מליובאוויטש היה מודע היטב לכוחו של הגפרור היחיד. לכוחו של המעשה הפעוט והבודד.

ביו"ד שבט תשמ"ו (20 בינואר 1986), התכנסו החסידים בחצרו של הרבי לרגל יום השנה לפטירת הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן מליובאוויטש. הרבי התייחס אז למתיחות ששררה בעולם ואמר ואמר (עיבוד חופשי):

"בשנים עברו, כאשר רצו לחולל מהפכה, הוצרכו לכמות גדולה של חומר: צבא גדול, כלים רבים, וכיוצא בזה;

"בעשרות השנים האחרונות התגלה, שעל-ידי כמות מזערית, "אטום", ניתן לפעול שינוי קיצוני ברגע אחד. ושינוי זה יכול להתחולל אפילו על-ידי ילד קטן, שילחץ על הכפתור.

"בדומה לכך, בכוחו של כל אדם, אפילו ילד קטן, לשנות לטובה את כל העולם כולו על-ידי מעשה טוב אחד. כך, נכריע את העולם כולו לכף זכות".

לדאבוננו, במישור הרוחני, רבים מזלזלים בכוחו של הגפרור, בעוצמתו של המעשה היחיד. הם מעריכים רק מעשים גדולים ורבי-רושם, המביאים שינוי מוחלט באורחות החיים. אבל הרבי לימד את חסידיו ואת העולם כולו, שגם מעשה אחד קטן יכול לשנות את כל העולם.


בשבת הקרובה יתכנסו בברוקלין שבניו-יורק 3500 שלוחי הרבי לרחבי העולם. כל שליח יצא לבדו לקהילה אותה לא הכיר, ולעיתים קרובות לשפה, מנטליות ותרבות זרות לחלוטין. אך כל אחד מהם פעל ברוחו של הרבי והצליח להדליק להבה גדולה, לחמם ולהאיר אלפי משפחות ברוח התורה ומסורת היהדות.

אלו הם שלושת אלפים וחמש מאות הגפרורים שהדליק הרבי. הרבי העריך את כוחו של הגפרור היחיד; ואכן, כל אחד הפך למדורה המפיצה אור בעולם כולו.