בוקר. שמי תכלת. אני מטיילת. ליד תריס, חלון. ליד דלת. שמשהו ייפתח, ייכנס. שקצה חוט ייתפס. תרה, מבחינה. מודעה חדשה בפינה. פרסומת מלבינה. עיתון בגינה. ממוקדת, יש לי חזון. בלי (עם) חיפזון. עובדת עם נפה. מחוץ לקופסא. מה לאמץ לחיי, מה להשליך. איזה הליך ואם להמשיך. מועדת, קמה, לא מתפעלת. תופסת הזדמנות בטיילת.

ולמחרת עייפה. חלון מגיפה. לתחנה נשרכת, קצת שפופה. אוטובוס עוצר, צופר. קורא לי לעלות ומהר. מסתכלת, בוהה. ללא תנועה. נאנחת, נמתחת. לשלום אותו שולחת. אעלה מחר. כבר מאוחר. קר לי, ויקר. מספספת, מחמיצה. לא פוסט ברשת, אלא קפיצה. פריצה. מִשְׂרָה חדשה, דירה, אולי הארה. סתם חֶבְרָה. לא מנצלת, לא מצליחה. יושבת מְבַכָּה.

בפרשת בוא מצווה הקב"ה את ישראל על אכילת מצה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". מדרש - "כדרך שאין מחמיצין את המצה, כך אין מחמיצין את המצווה". לא לחכות, לא לחיות בהמתנה. להיחפז, לתפוס בשתי ידיים כל מתנה. לראות בטיימינג הזמנה.

לזהות שעת כושר, ועדיף לייצר. להתאמץ קצת, לא לקצר. לחטוף, לנצל. לא להתעצל. אם פספסתי, לא להתנצל. לגלות מעורבות, לנסות. להסכים לערער על תפיסות. לקנות כרטיסיה, להדפיס. להכניס אותה לתיק, ולכיס. לנקב חורים. בכייף. לנוע, לא להתעכב. לגלות ערנות, סקרנות. גם התכווננות.

כי מזל הוא הזדמנות מלמעלה, שפוגשת נכונות…