לפני שנבין מדוע אנו אוכלים כשר, עלינו להבין את הגישה היהודית לאכילה – ולחיים בכלל. בקצרה, אנחנו נמצאים כאן כדי להפוך את העולם הגשמי למקום בו בורא העולם יוכל לשכון בו. בית צריך להתאים לרצונו ולתכנונו של היושב בו. לכן, כשאנו עושים את העולם הזה לביתו של האלוקים – אנחנו "מעצבי הפנים" שלו, וכל היבט בחיינו מהווה פרט בדירה האלוקית.

אין זו סיבה לבהלה. אתם עושים זאת לעיתים תכופות הרבה יותר ממה שאתם חושבים. הרעיון הוא, שכל מה שאנו עושים בחיינו מוקדש לעבודת הבורא. לשמור על הבריאות, לפרנס את המשפחה, להירגע – כל אלו מרכיבים חשובים מאוד בעבודת הבורא. הבה ניקח את האוכל כדוגמא.

כיצד אנו עובדים את האלוקים על-ידי אכילת מזון?

בראש ובראשונה, חלק בלתי נפרד מעבודת הבורא הוא הציווי שנהיה בריאים וחזקים, כפי שאומר הרמב"ם: "היות הגוף בריא ושלם – מדרכי השם הוא".

בנוסף לכך, הוענקה לנו היכולת לרומם את המזון אם נאכל אותו בכוונה הנכונה.

הבה ונבחן את התפוח. בתפוח נמצא ניצוץ אלוקי המעניק לו נשמה וחיות, אך הניצוץ 'נלכד' בתוך התפוח. כאשר אנו אוכלים את התפוח מתוך כוונה רצויה, הניצוץ משתחרר מהמלכודת הפיזית ומתאחד עם כוונתו של האוכל לעבוד את הבורא, ואז הוא הופך לחלק אלוקה ממעל.

כך, אכילה אינה רק עניין של סיפוק חוש הטעם. היא אפילו אינה עניין של הישרדות. זוהי עבודה רוחנית הדורשת מחשבה.

מסופר על כוס מים שאדם לגם מחצית ממנה. מחצית אחת של הכוס קנאה במחצית השניה. אך איזו מחצית מקנאה באיזו? תלוי אם לאדם היו כוונות נכונות בשעת השתיה.

הבריאה מורכבת מכמה חלקים: הדומם, הצומח, בעלי החיים ובני-האדם. המינרלים ומי השתיה תומכים בצמחים. הדומם, הצומח ובעלי החיים מזינים את גופו של האדם. ואילו האדם, בתורו, יכול לרומם את כל חלקי הבריאה לרמה אלוקית ורוחנית.

כשאנו מבינים זאת, נוכל להמשיך ולעסוק בשאלה מדוע מזונות מסויימים מותרים באכילה, ואילו אחרים אסורים ונחשבים 'טריפה'.

'אסור' ו'מותר'

המיסטיקה היהודית מסבירה את מציאותה של ה'קליפה'. הקליפה מסתירה את הניצוץ האלוקי שנותן חיות לכל נברא. הקליפה לא מאפשרת להגיע אל הניצוץ. לזה אנו קוראים 'רע'. האלוקות הטבועה לכודה בלבושי הקליפה ואינה יכולה לבטא את עצמה ולעלות לדרגה גבוהה יותר.

המילה 'אסור' פירושה גם 'כלוא'. האנרגיה או הנשמה של האוכל שאינו כשר כלואה בקליפה ואינה יכולה להתרומם. מאחר ומטרת האכילה היא לרומם את המזון, ומזון לא-כשר אין באפשרותנו לרומם, אנו אסורים באכילתו.

ודאי שלמזונות הלא-כשרים יש ניצוץ אלוקי גם כן. אולם, מאחר והניצוץ האלוקי התאחד עם הקליפה, לא ניתן לרומם אותו באמצעות אכילה. (ישנן דרכים אחרות לרומם את החיה הלא-כשרה, כמו למשל לרכב עליה. במקרה האחרון, האנרגיה הבלתי-רצויה אינה נכנסת לגוף).

בניגוד לכך, המילה 'מותר' פירושה גם 'משוחרר' ו'חופשי'. האנרגיה שבמזונות הכשרים אינה כפותה לקליפה וכך יכולה להיות מרוממת על ידי כוונות ראויות ושימוש באנרגיה למטרות אלוקיות.

אכילת מזון לא כשר מביאה לבעיה נוספת. הניצוץ הבלתי מעובד שנמצא במזון הלא-כשר פועל כמו כל גוף זר בגוף. היות והניצוץ אינו יכול להיות מעובד על ידי התרוממות, הוא גורם חסימה רוחנית שמעכבת את יכולתנו להתייחס לקדושה.

ודאי שאדם יכול להפוך לבלתי-רגיש למזון לא כשר. אך למשל, אם אנו אוכלים רק אוכל בריא, אנו מרגישים את ההשפעה של כמות קטנה של אוכל לא בריא. תגובה זו אין פירושה שאנו לא בריאים, אלא להיפך, שיש לנו רגישות גבוהה. באופן דומה, על ידי אכילת מזון לא כשר אנו מתרגלים אליו. אך אם נשנה את התפריט שלנו למזון כשר בלבד, אז נקבל בהדרגה שוב את רגישותנו.

הייה קדוש

התורה אומרת, בסוף דיני הכשרות, "והתקדשתם והייתם קדושים". על ידי שמירת כשרות אנו שומרים על דרגה של קדושה. מה זו אותה קדושה?

למילה קדוש יש קונוטציה של מובדל או מורחק. להיות קדוש פירושו להיות קצת מובדל מן העולם הגשמי. כלומר לצאת מהמעגל של אכילה, שינה, עבודה וכו', ולהיות בעל שאיפות גבוהות יותר: לבקש אלוקות. אנו זוכרים זאת בכל פעם שאנו אוכלים. איננו יכולים לאכול כל מה שליבנו חפץ, משום שאנו מעבר לדרגה זו של קיום. אכילתנו היא למטרה ספציפית ולכן אנו מכניסים לגוף תפריט ספציפי.

לעיתים קרובות אנו מסתכלים על אכילה כמטרה בפני עצמה. אך זוהי גישה רדודה. הגישה הקדושה יותר אומרת שהאכילה משמשת רק כאמצעי. אנו לא משועבדים לגשמי אלא רק משתמשים בו.

אחד הדברים היפים בכשרות הוא שהיא עניין קבוע. שלא כמו שבת וחגים או טהרת המשפחה, מצוות הכשרות שייכות לכל יום, ואנו יכולים למלא את היום והאווירה בקדושה בכל פעם שאנו עורכים קניות ובכל פעם שאנו אוכלים.

מעבר לכל היגיון

למרות שיתכן ויש לנו מושג כלשהו מדוע עלינו לשמור כשרות, בסופו של דבר הסיבה האמיתית היא עדיין מעבר להשגתנו. היא שייכת לקטגוריה של מצוות הנקראות 'חוקים'.

הקטגוריה הראשונה של מצוות מכונה 'משפטים'. משפטים הם חוקים הגיוניים שבני אדם היו הוגים אותם בעצמם גם אם לא היו מצווים על ידי האלוקים.

הקטגוריה השנייה של המצוות נקראת 'עדות'. לא היינו חושבים עליהן לולא הצטווינו, אך עכשיו שהצטווינו אנו מבינים את משמעותן. דוגמא למצוות כאלה היא השבת. לא היינו שומרים שבת בעצמנו, אך עתה שהבורא ציווה עלינו לשמרה, אנו מבינים שהיא ניתנה לנו כזיכרון למנוחה ששבת האלוקים לאחר ששת ימי הבריאה.

הקטגוריה השלישית היא 'חוקים'. גם אחרי שנצטווינו בהם, אין אנו יכולים להבינם. כשרות היא אחת ממצוות אלו. מה היא מייצגת? אין אנו יודעים.

שמירת החוקים היא חלק מיוחד מיחסינו עם אלוקים. אם אנו יודעים את הסיבה למשהו, אזי אנו עושים את הפעולה בשל הסיבה.

לשם דוגמא, אם אישה מבקשת משהו, ובעלה מגיב שהוא יעשה זאת רק אם היא מסבירה לו מדוע, אזי משהו ביחסים ביניהם איננו כשורה. יש משהו מיוחד ואינטימי כשעושים משהו רק משום שבן/בת זוגך ביקש/ה זאת. בקשה זו והגשמת הבקשה שבאה בעקבותיה, ללא מתן סיבה, משקף הרמוניה עמוקה בין הבעל לאשתו.

כאשר אנו עושים פעולה או נמנעים מלעשות פעולה רק משום שזהו רצונו של הבורא, אנו יכולים להתקשר עימו בדרך מיוחדת ואינטימית. רצונו ולא רצוננו הופך למניע שמאחורי הפעולה. כאשר אנו מתקשרים עם האלוקים רק מפני שאנו מבינים את המצווה, אזי אנו בעצם מתקשרים עם ההיגיון שלנו. זהו יחס רדוד, אם לא מאולץ. כך, הכשרות נותנת לנו הזדמנות להתקשר עם הבורא בחיי היום-יום שלנו. בכל פעם שאנו אוכלים אנו יכולים להיות מודעים לכך שאנו מגשימים את רצונו על ידי אכילתנו.

ישנם סיבות טובות רבות לשמירה על כשרות, חלקן מוזכרות כאן וחלקן מובאות במקומות אחרים.

אם אתם חושבים להכשיר את בתיכם, צלצלו לרב או לחבר שיוכל לעזור לכם לעשות החלטה בעלת משמעות רבה לחייכם.