המחבלים רצחו את כל משפחתו של אריאל. הבקשה שלו הפתיעה את מתנדבי זק"א

הסיפור שאתם עומדים לקרוא עכשיו הוא סיפור שכאב ואמונה, צער ותקווה משמשים בו בערבוביה.

זהו סיפורו של אריאל זוהר מקיבוץ נחל עוז.

אריאל, בן ה-12, איבד את כל משפחתו בטבח הנורא.

בשבת בבוקר הוא יצא לריצת הבוקר הקבועה שלו, ובזמן שהיה במרחק מהבית פרצו המחבלים לביתו ורצחו את אבא שלו, יניב, את אמא יסמין ואת שתי אחיותיו, תכלת וקשת. ה' ייקום דמם.

אריאל נותר לבד מכל משפחתו. רק הוא שרד את התופת.

משפחת זוהר. אבא יניב, אמא יסמין, ושתי הבנות תכלת וקשת. ה' ייקום דמם.

צילום: זק"א

הקיבוץ של אריאל, נחל עוז, היה נתון עדיין תחת מתקפה בלתי פוסקת של רקטות ופצצות מרגמה כשמתנדבי זק"א הגיבורים תכננו לעשות את דרכם חזרה לבית המשפחה, בכדי להמשיך את הטיפול בקדושים שנרצחו ולהציל מה שאפשר.

הם שאלו את אריאל, שבינתיים נמלט מהאזור על ידי כוחות הביטחון, אם יש בבית איזשהו פריט שחשוב לו במיוחד והיה רוצה שיביאו לו.

התשובה שלו הפתיעה אותם. "תביאו התפילין של אבא שלי".

זה לא סתם.

אריאל, בן ה-12, חוגג בימים אלו את בר-המצווה שלו. הוריו רכשו עבורו זוג תפילין חדשות ונוצצות, אבל הוא ביקש דווקא את התפילין של אבא שלו. אביו היקר, שכל כך חלם לראות אותו כורך על עצמו את התפילין בפעם הראשונה, כבר לא יהיה איתו כשזה יקרה.

התפילין הללו, שאותם שאריאל ביקש להביא לו, קיבל אבא שלו מהאבא שלו, סבא של אריאל, ששרד את זוועות השואה, עלה לארץ הקודש ובה הקים את משפחתו מחדש.

בידיו של מתנדב זק"א: התפילין שירש אריאל מסבו, ניצול השואה, שאיבד גם הוא את משפחתו באותו גיל

צילום: זק"א

אריאל איבד את אביו, את אימו, את אחיותיו, אבל לא את אמונתו.

סבו הקשיש (שיהיה בריא עד מאה ועשרים) אמר לו "אני איבדתי את ההורים שלי כשהייתי בן ארבע-עשרה. אתה איבדת את ההורים שלך בגיל שתים-עשרה. אני שרדתי, עליתי מהאפר והקמתי משפחה. אני מבטיח לך: גם אתה תשרוד, תגדל ותקים משפחה מפוארת!"

אריאל היקר! איננו יודעים האם אי פעם תראה את זה, אבל אם כן, אנו רוצים לומר לך, ובטוחים שאנו אומרים זאת גם בשם כל 16 מיליוני היהודים ברחבי העולם:

כולנו אוהבים אותך.

כולנו אבלים ובוכים איתך.

כולנו חוגגים איתך.

וכולנו נהיה כאן בשבילך.

מתנדב זק"א, חיים אוטמזגין, מלווה בשני חיילי צה"ל, בדרכו למסור את התפילין לאריאל. קיבוץ נחל עוז

צילום: זק"א