"רבי יהודי! מאוחר כבר. עוד מעט חצות. אולם בית הכנסת מלא באנשים. קום, קום כבר!".

- "איזו הכנסת אורחים היא זו, להפריע לאורח זקן באמצע הלילה, תנו לנוח".

"לא, ר' שמואל, איך יכול אתה לישון, הלילה מתחילים לומר 'סליחות'. הלילה הוא מוצאי השבת שקודם ראש השנה. ר' שמואל איך יכול יהודי לישון הלילה הזה?! קום ר' שמואל, קום!".

- "מה אתה מפריע לי לישון, אינך רואה שמאוחר כעת? בכזה חוסר דרך ארץ כבר מזמן שלא נתקלתי. מה זה ה"סליחות" הזה שאתה ואשתך לבושים ככה באמצע הלילה, כבורחים מפני קוזק?!"

"האינך יודע, ר' שמואל?! פלא על אדם נשוא-פנים כמוך שלא ידע 'סליחות' מהם! ובכן, השבוע יחול ראש השנה. יום הדין. הקב"ה יושב על כסא דין, ובודק האם ראוים אנחנו לשנה טובה ומתוקה. האם תהיה הפרנסה בשפע, ויהיו הדרכים מלאות באנשים ובסחורות, או שמא... תהיה זו שנה קשה, חורף קר, ומעט אורחים ופרנסה. ביום הדין הגדול, יקבע בורא העולם את גורלנו, האם נחיה או שמא נמות. האם נהיה בריאים או שמא חולים. וזהו. עכשיו "סליחות". כעת קמים באמצע הלילה, והולכים לבית הכנסת, לבכות ולהתחנן בפני בורא העולם שיכתוב אותנו בספר של פרנסה וכלכלה, חיים ושפע רב! כעת קום רבי יהודי, הזדרז לבית הכנסת, ובקש מבורא העולם שנה טובה...".

ר' שמואל, שידע כמובן היטב מהם סליחות, התיישב על המיטה, ונתן מבט פיקח בבן-שיחו: "יהודי יקר. אינך ילד. אתה כבר אדם האוחז במחצית השניה של החיים. האם נראה לך נורמלי לקום באמצע הלילה כדי לבקש אוכל?!...".

-

הסליחות הם כשמם: סליחות. אנחנו מבקשים סליחה ומחילה. בלי שום קשר ליום הדין, בלי שום שייכות לפסק הדין. כולנו ניכתב ונחתם בעזרת השם לשנה טובה ומתוקה. לא לכן אומרים סליחות.

אדם בעל מצפון, יהודי בר-דעת היודע מעט את ערך עצמו, וחושב מעט על ערך בוראו. יודע מה חָטָא, ובפני מי חָטָא, למה חָטָא, ועל למה חָטָא. וכשהוא חושב על כך כמה רגעים, יאמר מכל הלב והנשמה: לך ה' הצדקה, ולנו בושת הפנים.

כן, בושת הפנים. הבושה האמיתית, בושה הנובעת מתוך הבנה, מתוך כאב לב אמיתי ועמוק, המידה הטובה הזו שהולכת לה ונעלמת ממחוזותינו היא היא מה שאמורה להוביל אותנו אל היכלי בית הכנסת באישון ליל, כדי לעמוד בפנים מושפלות, ובלב נשבר, ולבקש, מכל הלב: סליחה.

-

ואחרי ה'סליחות' יוצאים החסידים בריקוד נלהב.

יש לנו ממי לבקש סליחה. יש לנו אבא טוב, אוהב וסולח. מבין ומכיל. נכון, "חטאנו". נכון, "חטאנו לפניך". אבל ה"לפניך" הזה הוא מי שאוהב אותנו הכי הכי בעולם.