"המבורגר? פיצה? מה אני?".

זה מה שכתוב על האריזה של הפיצה-בורגר, ההמצאה החדשה שמסעירה את המדינה. השיקו אותה בקמפיין אגרסיבי, עם פרסומת תאוותנית. ולשומרי הכשרות, שהם רוב העם בישראל, זה דקר בעיניים: בשר וחלב בפרהסיה בוטה כזו.

עזבו שנייה את הוויכוח האמוציונלי שחוצה אותנו. מה שלי צרם במיוחד זה הערבוב המכוון. זו לא מנה בשרית עם קצת גבינה (שגם אותה לא אוֹכַל לעולם, חלילה); החיבור הבלתי-אפשרי הזה הוא כמו לקרוא תיגר ולהכריז "לנו אין גבולות". שום דבר הוא לא מה שהוא. הכול מתערבב, כל הגבולות מיטשטשים. ואז כבר אי אפשר לדעת מה זה הדבר הזה על הצלחת.

ואולי זה איתות למשהו עמוק יותר. כשהעולם הוא כפר גלובלי קטן, והכל נגיש ומפתה כל כך – אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: האם אנחנו מוכנים לדבוק בזהות ובמורשת שלנו, גם אם נשלם על כך מחירים? האם אנחנו גאים ובטוחים ביהדות שלנו, גם אם נוותר על מה שמתחשק וטעים?

"יהודים? סתם אנשים? מי אנחנו?".

אגב, למי שרוצה ללמוד ולהבין, הנה כאן כתבה מעניינת שמסבירה למה אסור לאכול בשר וחלב יחד.