ב"ה
קוראים וקוראות יקרים,
למה עם ישראל כל כך אוהב את רחל אימנו?
אולי כי רחל תמיד ויתרה. כשאחותה 'גנבה' לה את החתן המיועד, היא מסרה לה את הסימנים הסודיים שסוכמו בינה לבין יעקב – כי יותר משהיה חשוב לה להקים את המשפחה, היא דאגה לאחותה שלא תתבייש. והיא שילמה על זה מחיר: במקום להיות האימא של המשפחה, היא נהייתה האישה השנייה.
אפילו על קבר ליד בעלה היא ויתרה. מכל האבות והאימהות, היא היחידה שלא קבורה במערת המכפלה. היא נקברה על אם הדרך, כדי להיות שם כעבור מאות שנים, כשבני ישראל יגלו מארץ ישראל ואז יהיה להם קבר לבכות עליו.
אבל אולי זה הרבה יותר מזה: רחל אף פעם לא הרגישה שמגיע לה פרס מפעל חיים על ההקרבה העצומה שלה. חפשו בפסוקים ולא תשמעו ממנה שום תלונה, לא תשמעו אותה אף פעם מזכירה את הוויתור האצילי שלה.
הזכות היחידה שרחל תובעת לעצמה היא עבורנו, הילדים – כמו שמספר המדרש (איכה רבה), שבעת החורבן אמרה רחל לקדוש ברוך הוא: "גלוי וידוע לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי שבע שנים... [וכאשר אבי נתן לו את אחותי לאה לאישה] מסרתי לאחותי את כל הסימנים, כדי שיהא סבור שהיא רחל, וגמלתי חסד עמה ולא קינאתי בה. ומה אני, שאני בשר ודם, עפר ואפר, לא קינאתי בה ולא הוצאתי אותה לבושה וחרפה – אתה, מלך חי וקיים רחמן, מפני מה הגלית בניי?".
מאמע רחל, הלוואי שנהיה לפחות קצת כמוך.
שבת שלום,
שלום בלוי
עוד עניין נפלא ברחל: עוד עניין נפלא אצל רחל, שלא רק שוויתרה אלא גם הבליגה ולא ענתה - גם כאשר היה לה מה לענות, למשל כשהיא ביקשה את הדודאים מרוב רצונה לבנים, ולאה אמרה לה: "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני"?
הרי רחל יכלה לענות לה: "מה? קחתך את אישי? מי לקח למי את הבעל? הרי יעקב רצה רק את רחל, ודחפו לו במרמה את לאה, כך שלאה היא שלקחה לרחל חלק מיעקב.
ולא עוד אלא שרחל יכלה לומר: "הרי יכלתי "לפוצץ" את כל החתונה אם לא הייתי מגלה לך את הסימנים, כי אז יעקב היה מגלה שזו לא רחל, ואני גיליתי לך את הסימנים כדי שלא תתביישי, ואת עוד אומרת לי: "קחתך את אישי"?
אבל רחל הבליגה ללאה ולא ענתה לה, ולא עוד אלא שוויתרה ואמרה: "לכן ישכב עמך" וכו',
ולכן ה' הבטיח לה את ההבטחה הנצחית: "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך" וכו'