ב"ה,
קוראים וקוראות יקרים,
חבר שלי דודי הוא מורה ותיק בבית ספר. פעם דודי סיפר לי על תקרית קטנה שקרתה לו, שאחריה הוא לא איחר מעולם לכיתה.
באחד הבקרים דודי לא קם בזמן. כשהוא פתח את העיניים וראה מה השעה, הוא נכנס לפניקה. התלמידים שלו כבר היו באמצע ארוחת עשר, ובנייד חיכו לו עשרים שיחות שלא נענו מהמנהל.
דודי בקושי שטף פנים ורץ לבית הספר, עם חצי נשימה. הוא נכנס למשרד של המנהל, מבויש ונבוך, וציפה שהמנהל 'ישטוף' אותו בשיחת נזיפה.
להפתעתו, זה לא מה שקרה. המנהל קם מהכורסה שלו, התקרב אליו ולא אמר מילה. הוא פשוט חיבק אותו, נתן לו טפיחה על השכם והכניס אותו לכיתה.
וזהו. מאז, אמר לי דודי, לא איחרתי אפילו בחצי דקה. אני לא מסוגל לאכזב את המנהל, שכל כך מאמין בי ויודע שאני מסוגל ורק רוצה שאצליח.
*
זה הכוח המיוחד של התשובה. גם אם חטאנו, גם אם נפלנו ונכשלנו – הקדוש ברוך הוא מחכה לנו. כמו שהמדרש מספר: "שאלו את הקדוש ברוך הוא: חוטא, מהו עונשו? אמר להם: יעשה תשובה ויתכפר לו". ובמילים אחרות: למה לדבר על עונש, אם אפשר לדבר על תשובה?
שבת שלום וגמר חתימה טובה,
שלום בלוי
כתוב תגובה