חג השבועות, חג מתן תורה, הוא היום בו ירד הקדוש ברוך הוא על הר סיני – ההר אותו מתארת התורה: "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו השם באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד".

היכן הוא הר סיני, מה מיקומו המדוייק?

בתורה אין תיאור גיאוגרפי מדויק היכן הוא ההר הזה, ומאז יום מתן תורה, לפני שלושת אלפים שלוש מאות ושלושים שנה – איש כמעט לא פקד אותו.

בנביא1 מסופר שכאשר אליהו הנביא ברח מאיזבל, אשת המלך אחאב, הוא ברח ארבעים יום וארבעים לילה עד אשר הגיע "עד הר האלוקים, חורב", ושם הוא נכנס אל מערה – שהיא אותה "נקרת הצור" עליה מסופר בתורה2 שבה ראה משה את כבודו של הקדוש ברוך הוא. אולם מאז ימי אליהו הנביא, לא נודע מיקומו של הר סיני.

החוקרים בדורות האחרונים חלוקים בגישתם, והם מצביעים על מספר הרים שעשויים להיות מזוהים עם הר סיני המקראי: ג'בל מוסא, ראס ספספה, ג'בל הילאל ועוד. אבל איש אינו יודע לומר בביטחון מלא היכן הוא הר סיני.

*

בתחילת שנת תשי"ז, 1956, מצרים הלאימה את חברת "תעלת סואץ" שהייתה בשליטתן של בריטניה וצרפת, סגרה את מיצרי טיראן לתנועת כלי שיט ישראליים, ובכך שיתקה את נמל אילת. במקביל, המדינה הערבית הענקית התעצמה צבאית ורכשה נשק רב מצ'כוסלובקיה, וכל זה הוביל את בריטניה וצרפת לשכנע את ישראל לצאת למלחמה נגד מצרים.

מדינת ישראל הצעירה יצאה לקרב המוכר בשם "מבצע סיני", או בשמו השני "מבצע קדש", במהלכו היא כבשה את חצי האי סיני, פגעה בתשתיות הצבא המצרי והשמידה את קיני מחבלי הפדאיון ששרצו באזור.

כשחיילי צה"ל כבשו את חצי האי סיני, חלקם הגיע גם אל אחד ההרים שלדעת החוקרים מזוהה עם הר סיני. אחד מאותם חיילים היה דוקטור משה בהרב, שנרגש מאד מהעובדה שהוא זוכה לדרוך במקום בו (אולי) עמדו אבותינו לפני כשלושת אלפים שנה. לבו הגביר פעימות מהמחשבה שייתכן והוא עומד במקום בו העם היהודי נוצר כעם, במקום בו קיבלנו את התורה. הוא עלה בהתרגשות אל ההר, אל המקום בו (אולי) עמד משה רבינו, שהוא נושא את שמו, וקיבל את התורה.

אולם, בעלותו למעלה, בניגוד לציפייה שהייתה לו לחוש התעלות רוחנית, איזו שהיא התרוממות רוח מיוחדת - הוא לא הרגיש כלום. רק אכזבה. הוא לא הרגיש שזה ההר, שזה הר סיני.

לאחר שחזר משה מהחזית לביתו, שלח מכתב לרבי, בו הוא ביטא את תחושותיו לגבי זיהויו של ההר.

במכתב חוזר3 "בקשר למה שכותב שכשעלה על ההר שאומרים עליו שהוא הר סיני, לא הרגיש שזהו אותו ההר" כותב לו הרבי כך: למיקום הגיאוגרפי-פיזי של הר סיני אין משמעות מיוחדת, משום שכל חשיבותו של הר סיני היא שקיבלנו עליו את התורה, וזה מקבל משמעות כאשר שומרים את התורה כנדרש, כשהיא נעשית חלק מהחיים שלנו.

התורה – ממשיך הרבי וכותב לחייל – היא "תורת חיים", היא מהווה עבורנו הוראה ודרך לחיים. התורה היא גם "תורת עולם", הוראותיה נצחיות, לעולם, עבור כל יהודי, בכל זמן ובכל מקום.

האמת היא – מסביר הרבי – שכל יהודי בנפשו פנימה קשור לתורה, גם אם לפעמים נראה שהוא מתנהג קצת אחרת. זה סוד ההצלחה של שיטת חב"ד: לקרב כל יהודי מתוך אהבת ישראל, בדרכי נועם ובשבילי האהבה, ולהחזירו לתורה שניתנה על הר סיני, בלי לטשטש ולהסתיר את האמת של התורה. כך, לא יוצרים אצלו דבר חדש, לא כופים עליו משהו שלא שייך אליו, אלא בסך הכול מסירים את הכיסוי המסתיר על הקשר האמתי הפנימי שלו עם התורה.

והרבי מסיים את מכתבו בסיכום מעשי: לא די בהבנת התורה או ברגש החיובי שיש ליהודי לתורה, צריך להביא את הכול למעשה בפועל, לקיום המצוות, כי זוהי תכליתו של האדם.

*

כך שאם ישאלו אתכם "איפה בדיוק הר סיני?" – תוכלו להצביע על מיקומו המדויק: הוא נמצא בדיוק כאן, במרכז הלב, במקום בו הנפש שלי ושלך קשורים עם התורה.

אבל זה לא מספיק. צריך לרדת מההר, או, יותר נכון: להביא את ההר אל החיים, אל היומיום, ובמעשה בפועל להתנהג על פי ההוראות שקיבלנו בהר סיני מהקדוש ברוך הוא.