אור דולק שם עשרים וארבע שעות ללא הרף. כרכי התלמוד, עבי-הכרס, אינם נסגרים לעולם. קולותיהם המתנגנים של החסידים ובחורי הישיבה, ההוגים במשנתם, אינם חדלים עד לשעת הנץ החמה, שהוא מועד מנין התפילה הראשון. ואילו "עמך", בהם פשוטי עם וראשיו, סלתה ושמנה של יהדות ארה"ב והיהדות בכלל, מתמיד לבוא אל בין כתלי הבית.
גם לשם לימוד, אך בעיקר אל הרבי. כי הם באים להוועץ ברבי מליובאוויטש. לשמוע עצה מפיו, תושיה, הנחיה, דרך, אורח חיים, מילה טובה.
"770 איסטרן פארקוויי" - זהו שמה הלועזי של ממלכת חב"ד. מרכזה זה שוכן כבוד בברוקלין היהודית אשר בניו-יורק. על פעולותיה מנצח איש המדע והתורה, מאור הדור, ר' מנחם מענדל שניאורסאהן, הידוע ברבים בתוארו: "הרבי מליובאוויטש", או בלשון חסידיו: "דער לובאוויצ'ער רבי".
"הבא בתור – להתכונן!"
שמו הולך לפניו, בכל מחנות היהודים בעולם: שם של מחולל נפלאות; של בן אנוש שזכה לברכת שכינה, והם פוקדים את חצרו יומם ולילה. אם לשבת במחיצתו ולהגות, ולו שעה אחת, בתורה, ואם כדי לזכות להתקבל אצלו, בשעת לילה, באחת האשמורות הלא-כל-כך ראשונות, לראיון כדי לקבל את ברכתו ל"ביזנס" או לרפואה ועוד.
זכיתי אף אני, ורבי חודקוב אשר על חצר הרבי, יעד לי ראיון אצל הרבי.
זה כמו בתור של פציינטים הממתינים באי-סובלנות להכנס לבדיקה אצל רופאם. הלקוח יודע מהי השעה היעודה לו, ובכל זאת: קורה והרופא מעכב אצלו את הלקוח שעה קלה נוספת.
ב-11 בערב של אותו יום שלישי גשום וקר, טרטר הפעמון המפעיל אור כחול בחדרו הצר של רבי חודקוב. היה בכך משום אות כי "הבא בתור - להתכונן". "תורך מתקרב" אמר לי רבי חודקוב. המתנתי דקות מספר בפתח חדרו של הרבי מליובאוויטש. זו נפתחה וקודמי אצל הרבי, צעיר אחד וזוג מבוגר, כולם נרגשים, יצאו החוצה.
טפיחה קלה. פתחתי חרישית את הדלת. בקצה שמנגד ישב הרבי לשולחנו. לראשו מגבעת חסידית. לפניו - זקן שחור כעורב. מושיט את ידו, לוחץ ידי לברכת שלום. עיניו יורות זיקי אש. משנתישבתי מולו, ובמבטים נסתרים סקרתי את מראהו, נפעמתי. אתוודה: נדמה היה לי כי הכובע שלראשו אינו אלא כתר-מתנת-שמים. משל היו אלה עטרות מלכות. כהונה, אצילות, גדלות, ענווה, אהבת ישראל ואנושיות, כרוכות אלו באלו, ונעשות עטרת זהב זוהרת אחת גדולה.
דברי היכרות קצרים.
רבי - אמרתי: באתי לשם ראיון עתונאי.
הרבי: איני נוהג להעניק ראיונות לעתונאים.
אני: מכיוון ומצויים ענינים שענין אישי לי בהם, אנא יתיר לי לרשמם ולהביאם לידיעת האחרים בישראל.
'הסברי' נתקבל משום מה על דעת הרבי. לא אמר "לא!" לא אמר "כן!". והשאלות והתשובות זרמו בשטף.
שאלתי: כיצד צופה הרבי על מדינת ישראל שלנו, לאחר שעברה כבר את גיל ה"בר מצוה" שלה?
העיקר והטפל
התשובה כאילו היתה מונחת על קצה לשונו של הרבי. קבע כי מצויים אמצעים רבים שאינם מנוצלים. כאשר, אמר הרבי, דבר מסוים עומד בפני התגשמותו המלאה, יש לשים את הדגש על דברים עיקריים, ולא להתייחס לדברים תפלים על חשבון העיקריים.
הפריד הרבי בין עיקר לטפל, תוך הסתמכות על דברי ימי ישראל - גלגוליהם המדיניים, התרבותיים, החומריים והגשמיים. ולדבריו: הענין המשותף, המאחד את העם לפי דברי-הימים, אינו לא היותו עצמאי עם ממשלה עצמאית - כי אם קיום המצוות המעשיות - מעשיות ולא עניניות - שמירת השבת, תפילין, כשרות. העבר מוכיח כי מכל אלה שסטו מן הדרך, לא נשאר שריד ופליט בדברי ימי ישראל. נטמעו בין העמים בהם ישבו או התחרטו בהם וחזרו למצוות מעשיות.
אומר הרבי, המתגלה כבעל ידע מעמיק בהיסטוריה: אם רוצים כי היהודים יתחזקו ותהיה להם זכות-קיום אפילו בתנאים שאינם מתאימים, אין לפניהם דרך אחרת, אלא להמשיך ולחזק את הענין שנתן להם קיום עד כה. משמע: ניהול החיים על פי המצוות המעשיות, בכל מקום, ארגון או קיבוץ יהודי.
התפתחות המדע וקיום המצוות
למה, שאלתי, אין הרבי קורא בשם: מדינת ישראל, אלא שטח, ארגון, מקום וקיבוץ?
הרבי: אינני מתכוון דוקא לארץ ישראל. בדברי נכללת כל קהילה בעולם. על-אחת-כמה-וכמה הגדולה בכמות, ועוד יותר באיכות.
אני: ומה ביחס למדינת ישראל?
הרבי: היהודים נכנסו בפעם הראשונה לשטח ארץ ישראל בזמן יהושע בן נון. מאז התקדש המקום כארץ ישראל וירושלים העתיקה בכלל זה. ובחיוך נאצל, מוסיף הרבי: כמו שתנועת החרות דורשת... כל דבר, ממשיך הרבי את פסוקו, המחליש את החיים על פי המצוות המעשיות, מחליש את קיום עם ישראל, ובמילא מחליש כוחו של קיבוץ העם.
אני: והעוררים על כך, מה נאמר להם?
הרבי: כלפי אלה האומרים כי קיום המצוות אינו דבר מעשי: עולם מודרני, מוקפים בערבים, לא יסכימו יהודים מסוימים להנהגת מצוות מעשיות - גם דברי ימי ישראל סותרים הנחה זו. שומרי המצוות דאז יכלו תמיד לומר שאי אפשר לשלב חיים ע"פ התורה עם הטכניקה ששלטה באשור, רומא או יוון. דווקא עתה ואדרבא, התפתחות המדע היא המאפשרת למלא אחרי חוקי השולחן ערוך, יותר מאז. המכונות והאוטומטזציה מקילות על אנשים מפני התחיבויות רבות.
לא הרוב הוא הקובע
אני: ובכל זאת מצויים רבים שישיבו בלאו מוחלט.
הרבי: אם היו מתחשבים תמיד בדעת הרוב, וכל דבר היו מעמידים להצבעה, לא היתה כרגע מדינה יהודית בישראל - כי זה היה נגד הרוב; ואם היו שואלים: ללכת נגד אנגליה? - הרוב היה מתנגד; הוא הדין במלחמה נגד 400 מיליון הערבים - היה הרוב טוען שנפסיד; במלים אחרות: כל המציאות בארץ ישראל היא נגד הרוב ונגד הצבעת הרוב ונגד השכל הישר. עשו מה שעשו מפני שמצויה אמונה. הרבה חשו בה. אצל רבים היא היתה בתת הכרתם. עלינו לנסות ונראה שהנסיון יעלה יפה.
שאלתי: ומי צריך לעשות זאת?
הרבי: משרד החינוך.
אני: ואם בראשו עומד מי שעומד? לא שומר מצוות? הרבי: האם הוא נולד עם משרד החינוך?...
העלה הרבי הצעה משלו, בעלמא: ישבו נא חמישה היסטוריונים, ללא כל דיעות קדומות, ילמדו ביסודיות את דברי ימי ישראל, ואז הם יבואו לידי הוכחה שכך צריך להיות.
מחמיצים הזדמנויות
ממשיך הרבי: המצב גדוש בהזדמנויות. העיקר הוחמץ כבר 13 שנה. הלוואי שהלאה ילך אחרת. התעסקו בענינים טפלים. בזמן בית המקדש הראשון, היה צבא, ממשלה, צי, וניהלו סחר עם צור וצידון והממלכות השכנות. אולם במקום הראשון עמד המרכז הרוחני, דהיינו: בית המקדש.
אני: ובמי תלוי הכל? אי קיום העיקר וכל אלה?
הרבי: הכל תלוי במפא"י, מפני שיש לה הרבה כסאות בכנסת ובגופים האחרים שבידיהם המפתחות לחיים הציבוריים.
זרקתי, איפוא, את השאלה המתבקשת: ומדוע הרבי עצמו אינו עולה לארץ ישראל להלחם את מלחמת המצוות המעשיות?
הרבי: יש כמה סיבות שבגללן איני יכול בינתיים לנסוע מכאן. איני חושב שיהודי צריך לנסוע לארץ ישראל לשם תענוג בעלמא, אלא לפעול שם. כשתרד הסיבה המחזיקתני בארה"ב, צריך לחשוב מה אוכל לפעול שם.
ומתי, רבי, זה יהיה?
תשובה: חיוך.
יכולים להגיע אל הירח
הקדמה קצרה: הרבי מליובאוויטש הוא איש מדע מובהק, בוגר אוניברסיטת "סורבון" בפאריז, נושא תואר: מהנדס חשמל. לשעבר חבר ועדת האנרגיה האטומית של ארה"ב. שאלתיו: מה דעת הרבי על נצחונו המבורך של גלן [אותם ימים הצליחה נאס"א לשגר חללית שתקיף את כדור הארץ, עם אסטרונאוט בשם ג'ון גלן]?
הרבי: זה עסק טכני.
שאלתי: ואל הירח, הוא המאור הקטן, יוכלו להגיע?
הרבי: יכולים להגיע אל הירח.
אני: ומה ימצאו בירח כאשר יגיעו אליו?
הרבי: את מה שימצאו שם נראה כאשר נגיע. אם אגיד מה שימצאו שם, לא ירצו להגיע אל הירח...
שאלתי: וכיצד התורה מסתכלת על נסיונות בני אנוש אלה?
הרבי: בהנחה מקצועית: הגילויים המדעיים בשטח האטום וחלקיקי האטום והחוקים השוררים בהם, נוגעים יותר להשקפת עולם יהודית מאשר כיבוש החלל. כיבוש החלל הוא צעד נוסף להתקדמות המדע והטכניקה.
אולם הגילויים בחוקי האטום מערערים את יסודות המדע לפיהם פעלו עד כה. עד כה אמרו: המדע - יציב הוא. התורה - אינה אלא אמונה. אולם, עתה רואים כי כל יסודות המדע עד כה, כל הנחות המדע בפיזיקה ובטכניקה, אין אמיתותן קיימת. קרה והדברים נתגלו דוקא בתורת האטום. נופלות איפוא כל הקושיות מן המדע על הדת, כיון וכל המדע צריך בחינה מחודשת מאלף עד תו.
תחזיתו של הרבי: נראה שכל הישג נוסף בנעשה בין חלקי האטום יוסיפו ערעור ודרישת בחינה מחדש בהישגי המדע הקיימים.
אני: ואין התורה מונעת או אוסרת חקר החלל?
הרבי: לתורה אין התנגדות להמשיך ולחקור.
על המפלגות הדתיות
מן האטום והחלל קפצתי קפיצה זוטא לארץ הקודש, ופתחנו במפלגות הדתיות. שאלתי את הרבי לדעתו עליהן. הצגתי בפניו טענת אישים דתיים השוללים קיומן של מפלגות אלו. סיפרתי לו מקצת מעשיהן של נציגי הדת בכנסת.
הרבי: במצב העכשוי אין כל ברירה אחרת. כל ענין צורך בא-כוח בכנסת שיגן עליו, אז במילא צריך להיות חבר מפלגה. איני נוקט עמדה כלפי המפלגות הדתיות, כי אינני בארץ ישראל, אך לפי המצב השורר, צריכים להיות בכנסת נציגים שענינם יהיה בעיקר הגנה על עניני דת. המשיך הרבי בחוות דעתו על עניני המפלגות הדתיות, אלא שעל הדברים הבאים היתנה: בל יפורסמו!
נסתיים הראיון. ישבתי אצל הרבי עוד דקות ארוכות, הוא ביקש לדעת מה אוכל אני לעשות למען חב"ד? הפלגנו בדברים, התעניין הרבי בעתונאי ישראל השובתים בארה"ב, בחיים היהודיים דהתם, ועוד. ושיחת חולין זו היתה כה מאלפת, כה מעניינת, כה מרתקת.
וכאשר נפרדתי הימנו, ביקש הרבי למסור שלום למר מנחם בגין ולמר יוסף קלרמן, אותם הכיר מפגישותיהם עמו. שלא להזכיר כי מר קלארמן מבאי ביתו התדירים היה.
שר החוץ דחב"ד
במשרד הרבי המתין לי רבי חיים מרדכי איזיק חודקוב. הוא, ראש לשכת החינוך לשעבר בלטביה, משמש כראש החינוך ו"שר החוץ" של ממלכת חב"ד, עוד מתקופת הרבי הקודם, המנוח זצ"ל.
הוסיפו תגובה