חבר הכנסת לשעבר אריה לובה אליאב ע"ה היה פוליטיקאי מוערך בישראל. בין השנים 1958-1960 הוא שימש כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה, ובמהלך תפקיד זה הוא נחשף לפעילות המחתרתית החבדי"ת בברית המועצות. הראיון שלפניכם נערך עמו לפני כעשרים שנה, ופורסם בעיתון כפר חב"ד.

לפני כמה ימים התקשר אלי אחד ממכרי. "שמע", הוא אומר לי, "יצא לי לשמוע היום את ח"כ לובה אליאב. הוא דיבר על התהפוכות העוברות בימים אלו על ברית-המועצות, ובתוך הדברים דיבר בהערצה גדולה על חלקה של חב"ד בשמירת הגחלת היהודית ברוסיה ואף הזכיר בהתרגשות פגישה ארוכה, חשאית, שהיתה לו לפני קרוב לשלושים שנה עם הרבי מליובאוויטש סביב הנושא הזה".

"הרי אתה מראיין לאחרונה אישים שנפגשו עם הרבי", אומר לי המכר בטלפון, "אני מציע לך לנסות לבקש מלובה אליאב שיספר לך על הפגישה ההיא עם הרבי בעניין הפעילות ברוסיה. מה יכול להיות היום יותר אקטואלי?" הרמתי טלפון לח"כ לובה אליאב. בתחילה היסס מאוד, כמו הרבה יהודים שחיים עדיין את הימים ההם. "הרי הנושא היה כל-כך סודי", הוא אומר לי. לבסוף, כשהצלחתי לשכנע אותו סופית שסטלין ויורשיו כבר מתו, ניאות מר אליאב להיפגש עמי כדי "לספר בזהירות חלק קטן מהדברים".

עם-ישראל חי וקיים

מה מביא יהודי כמו לובה אליאב אל הרבי?...

הרקע לפגישה שלי עם הרבי, קשור בתפקיד שמילאתי בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים. כיהנתי אז כמזכיר הראשון בשגרירות ישראל במוסקווה.

מוסקווה של שנות החמישים והשישים קצת שונה ממוסקווה של היום...

(צוחק) בהחלט. גם אם היית מדבר אתי לפני כמה חודשים - ואפילו כמה שנים - הייתי אומר לך שהמצב שונה לגמרי מהימים שבהם כיהנתי במוסקווה. מה אומר ומה אגיד עכשיו - יומיים לאחר כשלון ההפיכה, ובתחילת הניסיון ההיסטורי לבטל לגמרי את המפלגה הקומוניסטית?! האמת היא שהקוראים הצעירים בוודאי לא זוכרים את התקופה של סטלין העריץ או של הממשיך שלו, חרושצ'וב, אבל חסידי חב"ד בדורות האחרונים, חיו וחוו את מוראות הקומוניזם, והם, יותר מכל אחד אחר, הכירו מקרוב את השאיפה של הקומוניזם להגיע לביטול מוחלט של היהדות.

לכן אני בטוח שככל שאספר לך מהזכרונות שלי באותה תקופה - הרי החב"דניקים הוותיקים יגידו שזה רק קצת ממה שקרה, על קצה המזלג, ואני אומר שהם צודקים.

גם הסופר המוכשר ביותר לא יוכל לתאר את מה שהיה אז, ואנשים בעולם החופשי לעולם לא יוכלו לעלות במחשבתם את העוצמה של השלטון העריץ שלחם בעיקר נגד היהדות - אבל ב"ה, במידה רבה מאוד הודות לפעילות של חב"ד שם באותן שנים קשות, כולם יכולים להיווכח היום ש"עם-ישראל חי וקיים".

בין הפטיש

בזמנו ניסית לספר לעולם בעילום שם...

כן. עכשיו כבר מותר לגלות... לאחר שעזבתי את בריה"מ, כתבתי ספר ששמו "בין הפטיש והמגל", ובהקדמה שלו כתבתי (מצטט): "מחבר הספר (שמפני סיבות מובנות עדיין לא הגיעה השעה לגלות את זהותו) הוא איש מהימן, בן הארץ, ששהה בברית-המועצות תקופות ממושכות, סייר בה לאורכה ולרוחבה, מן הגבול המערבי ועד לבירובידז'יון, ונפגש שם עם יהודים רבים...". חתמתי על הספר בשם "בן עמי", ובעת הופעתו איש לא ידע שאני המחבר. ובכל-זאת, גם עכשיו - כאשר אני מגלה שאני הייתי זה שכתב את הספר - אני נזהר עדיין שלא לגלות בשיחות עם אנשים פרטים רבים על הפעילות של השגרירות בשנים ההן בבריה"מ.

"ידעתי על הפעילות המחתרתית של הרבי"...

והפגישה עם הרבי היתה קשורה לספר הזה?

לאו דווקא לספר. יותר נכון יהיה לומר שהפגישה היתה קשורה דווקא לאותם דברים שלא העזתי אז לכתוב בתוך הספר... כשהספר יצא-לאור, יצאתי לארצות העולם כדי להפיץ אותו. עשיתי את זה מתוך מטרה אחת - שהעולם יידע מה נעשה מאחורי מסך-הברזל, ואולי יתחיל לעשות משהו כדי להוציא משם את היהודים.

נסעתי לארה"ב בשנת תשכ"ה, וביקשתי להיפגש עם הרבי. היה לי מאוד חשוב לפגוש אותו וידעתי שהוא גם מעוניין לפגוש אותי. מי כמוני יודע את גודל הפעולות של חב"ד ברוסיה - הרי אנחנו בשגרירות ידענו הרבה; יכול להיות שלא ידענו הכל, אבל הגיעה אלינו אינפורמציה - ופשוט ידענו על הפעילות הגדולה והמחתרתית של הרבי.

פגישה אפופת סוד...

בזמנו סופר שהפגישה הזאת היתה כולה אפופת-סוד ומה שידוע לנו עליה זו רק העובדה שה"יחידות" נמשכה זמן רב מאוד...

כן. הייתי אז ב"יחידות" אצל הרבי כשבע שעות. אם אינני טועה נכנסתי לרבי בשעה אחת-עשרה בלילה ויצאתי מחדרו כשכבר האיר היום, בשעה שש בבוקר. וכשיצאתי, אגב, הוא היה ערני בדיוק כמו ברגע שנכנסתי...

וכי הניסיונות, אז וגם אחר-כך, להוציא מפיך מלה על ה"יחידות", עלו בתוהו... ואפילו היום אתה מזהיר אותנו בשיחה המקדימה שאת רוב הדברים אינך מוכן לגלות. מדוע הסודיות הגדולה הזאת?

גם את התשובה לשאלה הזאת איני מוכן לומר... אפילו היום... אני רק אספר שכשיצאתי מהפגישה הקיפו אותי חסידים. לא יכולתי כמובן לגלות להם אפילו מלה אחת ממה שדובר. אבל אני זוכר רק שהם אמרו לי: "לשבת שעות כה רבות עם הרבי, זה לא דבר של מה-בכך"; אני לא קיבלתי את זה כעניין של 'גאווה', כאילו בזכות האישיות שלי; הרבי פשוט ידע שהתהלכתי לרוחבה ולאורכה של רוסיה, והוא ידע שיוכל ללמוד מעדותי פרטים רבים על היהודים בכלל ועל החסידים שלו בפרט.

מה הם בכל-זאת הדברים שכן אפשר לשמוע היום על אותה "יחידות?"

קודם כל, לפני שאני מספר על הדברים עצמם, אני חייב לציין שעד היום לא אשכח את ההתפעמות שלי מדמותו של הרבי ברגע שנכנסתי. הקדושה שהקרין, האצילות, הפנים, העיניים... זה 'כבש' אותי מיד כשנכנסתי. לגופו של עניין - נוכחתי שהרבי יודע עלי ועל הפעילות שלי שם הרבה יותר ממה שחשבתי... הוא ידע על כל הפגישות שלי בשגרירות עם חסידי חב"ד.

לפעילים החב"דיים היה קשר עם השגרירות?

השגרירות במוסקווה היתה שונה משגרירויות אחרות. זו לא היתה שגרירות של מסיבות קוקטייל, אלא פשוט שגרירות של עבודה אינטנסיבית בפגישות חשאיות עם יהודים, פגישות מחתרת, כדי לדעת מה מצבם ולעזור להם על-פי צורכיהם. חסידי חב"ד 'ניצלו' אותנו הרבה פעמים כדי להעביר מכתבים והודעות דרך הדואר הדיפלומטי שהיה פחות מסוכן...

הרבי ידע הכל...

נשוב ל"יחידות" עצמה.

הרבי פרש לפני את מפת רוסיה; לא שהוציא מפה משולחנו, אלא פשוט פרש בעל-פה את המפה. אפילו אני - שידעתי על מעורבותו ופעילותו הגדולה של הרבי - נדהמתי מהבקיאות העצומה שלו בכל מקום ומקום שבו מתקיימת פעילות יהודית ברוסיה. הוא כאילו ערך לי בעל-פה מסע בעריה ובעיירותיה של רוסיה, וגם האופן שבו "תיחקר" אותי היה מיוחד במינו. מצד אחד - הוא לא דיבר אפילו ברמז, לא שאל. פשוט ציין שם מקום ונתן לי להבין שהוא רוצה לשמוע ממני דברים מסויימים על המקומות הללו. סיפרתי לרבי על הפגישות עם היהודים, בעיקר הפגישות שהתקיימו בבתי-הכנסת. אלה לא היו פגישות פשוטות. גם שם אי-אפשר היה לגשת ליהודי ולדבר אתו, שהרי הק-ג-ב עקב אחריך כל הזמן, אפילו בתוך בית-הכנסת. על עצמי לא פחדתי, בגלל חסינותי הדיפלומטית, אלא על היהודי שמדבר אתי, שסוכני הק-ג-ב יכולים לעצור אותו בכל רגע. ראיתי שהרבי מתעניין מאוד בפגישות הללו. הסיפורים קלחו; הרבי כמעט לא דיבר, אלא רק שאל ושאל - רוצה לדעת עוד ועוד ומבקש ממני שאספר לו כמה שיותר.

ידעתי - ובפגישה נוכחתי בזה במוחש - שהרבי יודע הרבה. מאוד הרבה. הרי הרשת של חב"ד היתה פרושה בכל רחבי בריה"מ - רשת שמסרה את נפשה למען היהדות ועשתה עבודת קודש - אבל הרבי רצה לדעת על הנעשה ברוסיה ממקור ראשון, מאדם שזה-עתה גמר שם את שירותו הדיפלומטי. וכך סיפרתי לרבי על עבודת הקודש של חסידיו, על מסירות-נפשם ליהדות, ותיארתי לפניו בהרחבה איך חסידיו מקדישים ימים ולילות למען כלל יהדות בריה"מ. הרבי לא הגיב, אלא הסתפק בהערה פה ושם; בעיקרו של דבר הוא רצה רק לשמוע יותר ויותר, עד שהגיע, בדרכו המיוחדת, לפרטים שבאמת עניינו אותו.

הרבי לא הגיב

סיפרתי לרבי על הרשת החשאית שהקמנו בשגרירות ועל הסיוע שלנו לפעילות המחתרתית של חב"ד; להפצת סידורי התפילה, חומשים ושאר ספרי קודש בין היהודים. כל סיוע לפעילות הגדולה הזאת היה בעינינו עבודת קודש; בעיני השלטונות נחשבה לפעולה אנטי-סובייטית, הכרוכה במאסר רב-שנים.

ראיתי מיד שאינני מגלה לרבי 'סודות'. הוא ידע הכל על הפעילות שלנו ועיקר ההתעניינות שלו היתה בפרטים. הוא ביקש לדעת במדוייק לאיזה מקומות הגענו. אני זוכר רגעים מרגשים אצלי כשסיפרתי לו על המסירות של חסידיו, על הסיכון הגדול שהם עוברים בכל שעה ובכל רגע, ואמרתי לרבי שידענו בשגרירות שהם לא פועלים מתוך פרטיזניות - ללא זרוע מכוונת; ידענו היטב שהוא-הוא, הרבי, הוא שנותן את ההוראות לכל הרשת הנפלאה הזאת של חב"ד ברוסיה.

מה הרבי הגיב על כך?

הרבי לא הגיב והאמת שלא ציפיתי לתגובה. הניסיון כבר לימד אותי שבדברים רגישים כאלה לא צריך לצפות לתגובה... וכך השעות עוברות, אבל הרבי מפציר בי שאספר עוד ועוד.

ראיתי שכל מלה חשובה לו; כל מידע הוא עולם ומלואו, ואני ממשיך לספר. סיפרתי לרבי על קשרי העבודה הטובים והמשותפים שנוצרו בינינו, אנשי השגרירות, ובין אנשי חב"ד, ועל הפעילות הרבה שעשינו במשותף. בספר שלי הקפדתי מאוד שלא לחשוף שמות של אנשי חב"ד ושמות אחרים של אנשים שהיו מעורבים באותה פעילות, כדי שהשלטונות לא יעצרו אותם או יעקבו אחריהם, אבל לרבי סיפרתי עליהם בגלוי - אף-על-פי שהרגשתי היטב ואני בטוח שהרבי ידע על כל הפעילות הזאת; אבל הרבי לא גילה לי שהוא יודע. אדרבה: הוא דירבן אותי וביקש ממני להוסיף לדבר ולספר.

במהלך הלילה המרגש, שאל אותי הרבי שאלות רבות על כל מיני פעילויות שגם כיום, בעיצומה של הפרסטרויקה, אני חושב שעדיף שלא לציין שמות הקשורים בהן.

בשוק העתיק של סמרקנד

אתה יכול לתת לנו דוגמא על פגישה מסויימת עם חסיד חב"ד שסיפרת עליה לרבי?

היו המון פגישות כאלו. אבל אם אתה רוצה דוגמאות - אני נזכר בפגישה שגרתית עם חסיד חב"ד בשוק בסמרקנד, שסיפרתי עליה לרבי, וזו רק דוגמה אחת שממנה אפשר לראות באיזה דרך פגשנו חסידים ויצרנו איתם קשר בימים הקשים של הרדיפות היום-יומיות של הק-ג-ב.

הפגישה הזאת היתה בשוק העתיק של סמרקנד. זה אחד המקומות הססגוניים והרועשים ביותר באוזבקיסטן. השוק הזה ססגוני ורועש גם ב"סתם יום של חול", ועל אחת כמה וכמה בערב אחד במאי, החג הגדול והאביבי של עמי ברית-המועצות.

מכל קצווי הרפובליקה האוזבקית הגיעו לכאן אלפים רבים לקראת המצעד הגדול, ובכיכרות של השוק היו המוני אנשים.

ידעתי שרבים ממוכרי השטיחים והאריגים הם יהודים בוכרים - אלו למעשה בנים לשבט יהודי מופלא ושורשי, שהמקצוע הזה עבר להם בירושה מדורי-דורות ועכשיו, בשלטון הסובייטי, הוא רק פשט צורה של מסחר פרטי ולבש צורה של מסחר ממלכתי.

הפתעה עצובה

הסתובבתי בסימטאות השוק, ופתאום נתקלתי באיש יהודי, שנפל למקום הזה כאילו מעולם אחר. על המדרכה הצרה, ממש מולי, עמד יהודי ישיש כבן שמונים, מכופף, זקן לבן, הפנים שלו חרושות קמטים. הוא היה לבוש מעיל חסידי שחור ארוך, דהוי וישן, ונעל חצאי-מגפיים ישנות. הוא עמד מאחורי דלפק קטן ועל הדלפק היו מונחים כל מיני דברים של סידקית. כל הדוכן המיטלטל הזה היה קשור לחגורת-עור רחבה, שהיתה תלויה ברפיון על הכתפיים שלו.

הבחנתי מיד שהיהודי הזה הוא לא בוכרי מקומי, אלא יהודי "אשכנזי", אירופי. חסיד חב"ד אופייני. הסקרנות שלי גברה והיא הפכה להתרגשות גדולה.

התקרבתי אליו וכאילו בבת-אחת הוא הזכיר לי את דמותו של אבי ע"ה. אותה קומה, אותו זקן, אותו מבנה פנים, ובעיקר אותן עיניים יהודיות נפלאות. הוא היה כל-כך יוצא-דופן בשוק של סמרקנד, כל-כך זר ולא הולם את הנוף המזרחי שם, עד שעצם העמידה שלו ממש עוררה רחמים. ואמנם הבחנתי שאף אחד לא ניגש אליו לקנות מהסחורה שלו. הוא עמד שם בודד, עצוב, כמו אדם זר לגמרי בתוך הרעש וההמולה שמסביב.

ניגשתי אליו ואמרתי באידיש: "שלום עליכם, ר' איד".

בתחילה הוא היה שקוע בתוך עצמו וכשהוא שמע אותי הוא ממש קפץ מתדהמה.

ראיתי שהוא נועץ בי עיניים מאוד חשדניות והוא ענה לי בזהירות ובלחש: "עליכם שלום". שאלתי אותו: "ר' איד, מה יש לך למכור", והוא הצביע על הסחורה שהיתה מונחת לפניו: שרוכי נעליים, סיכות ראש לנשים, בקבוקי בושם זול, מסרקים, גפרורים, ושאר-ירקות. לקחתי זוג שרוכי נעליים, ותוך-כדי כך שאני כאילו בודק את האורך שלהם שאלתי אותו: "נו, און וואס מאכט א איד"? [- "ומה שלומו של יהודי?"] והוא ענה לי בשאלה חפוזה: "פון וואנעט זאיינט איר און וואס טוט איר דא"? [="מאין אתה ומה אתה עושה כאן?"] עניתי לו לאט: "אני מארץ-ישראל, ובאתי לכאן לשם טיול".

החסיד הזה פשוט נדהם, ומרוב תדהמה הוא נשען על הדוכן והפליט צעקה ממושכת וארוכה "אוי". קניתי את השרוכים השחורים, והחסיד הזקן מחזיק את הידיים שלי ומסתכל לי לתוך העיניים במבט חודר. פתאום הוא התחיל לדבר במהירות: "תקנה עוד משהו, כדי שלא תעורר חשד. אתה הישראלי הראשון, ובוודאי האחרון, שאראה בחיים שלי. אני חייב לדבר אתך". חיטטתי בסחורה וקניתי עוד כל מיני דברים ותוך-כדי כך - כאילו אני ממשיך לחפש בסחורה והוא כאילו עוזר לי - שמעתי ממנו בינתיים, במשפטים קצרים, ממש משפטים חטופים, ובהרבה התרגשות, את סיפור החיים שלו. ובכן, במלחמה נהרגו שני הבנים שלו, בצבא האדום. הוא, אשתו והבן הקטן נדדו לסיביר, שם הלשינו עליו על הפעילות הדתית שלו, אסרו אותו והושיבו אותו ב"מחנה-עבודה" בצפון הרחוק. אני ממשיך לחפש סחורה, הוא כאילו עוזר לי, ובינתיים הוא ממשיך לספר: "שלוש-עשרה שנה ישבתי שם. עבדתי בפרך, חטבתי עצים, כריתי פחם ועבדתי בבניית מסילת הרכבת. תסתכל בי, בעוד שנה אהיה בן שישים וחמש". הסתכלתי בו מקרוב. ממש נדהמתי.

"כן, כן" - הוא אומר לי - "אני יודע איך אני נראה, כמו ישיש בן שמונים. זהו שכר הלימוד ששילמתי במחנות... לאחר שמת אותו רשע, שוחררתי, והשלטונות הרשו לי ולאשתי לגור רק כאן בסמרקנד. וזאת הפרנסה שלי".

התכופפנו שוב כאילו כדי להמשיך לחפש סחורה ואז הוא לוחש לי, בלחש-בלחש, את השם שלו... ידעתי היטב למי הוא מעוניין שאני אספר על הפגישה הזאת... לא החלפנו בינינו שום מלה מיותרת. הוא רק התבונן בי מאוד חזק והעיניים שלו התמלאו פתאום בדמעות ואז הוא ממלמל "נו... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". מילאתי את השליחות, בהתרגשות. סיפרתי עליו לרבי ועל עוד הרבה מאוד פגישות ושליחויות דומות, וההתרגשות היתה גדולה...

בלי רשימה ביד...

באת, אם-כן, לרבי, מוכן היטב...

כפי שאמרתי, היו לי מאות פגישות כאלה, ועליהן דיברתי ודיווחתי לרבי...

תוך כדי שאלות באותה יחידות, הבנתי עד כמה שהרבי יודע במדויק על כל הנעשה שם ברחבי רוסיה, על כל פרט ופרט. הוא רצה לדעת יותר ויותר מה אני וחבריי ראינו בבריה"מ בערים השונות, בבתי-הכנסת השונים, והוא עשה זאת בצורה מאוד חכמה. אף פעם, בכל מהלך השעות הארוכות של ה"יחידות", ממש אף לא פעם אחת, הוא לא הזכיר שמות של אנשים, ולא פנה אלי בשאלה אישית, האם פגשתי ביהודי בשם כזה וכזה בעיר פלונית, אלא הוא התחיל בשאלה בערך כך, באידיש (כל השיחה שלנו התנהלה בשפת האידיש) - איר זיינט געווען אין טשקנט? [= היית בטשקנט] השבתי: געוויס. [- בוודאי] הרבי שאל: זיי האבען א שול? [= יש להם בית-כנסת?] השבתי: זיי האבן צווי שול. [= יש להם שני בתי-כנסת] הרבי שאל: זיינט איר גיווען אין שול? [= היית בבית-הכנסת] השבתי: געוויס גיווען. [= בוודאי שהייתי] הרבי אמר: דרציילט מיר וואס איז גיווען אין שול [- ספר לי מה היה בבית-הכנסת] וכך הוא כיוון אותי למה שהוא רצה באמת לדעת (הרבי נזהר שלא לומר, למשל, שבטשקנט יש שני בתי-כנסת ושם נמצא זה וזה, אחרת היה אולי חושף דברים שאני לא ידעתי...)

לאחר שהשבתי לו על כל השאלות הוא הביא אותי עד לבעל-קורא, והביא לכך שאני אספר לו מה מצבו, איך הוא נראה ואולי היה לו מסר מיוחד וכו'. במקום השני הוא הביא אותי לשמש, במקום השלישי לסנדלר היהודי שיש לו דוכן בשוק שבעיר פלונית... וכך בכל מקום. הרבי, בדרכו המיוחדת והמאוד חכמה, הביא אותי לכך שאספר, בלי שישאל ובלי שיאמר שום מלה מיותרת, על מה ועל מי שהיה מעוניין לשמוע ממקור ראשון...

כך, במשך כל שעות הלילה, הרבי למעשה עשה אתי מסע בעל-פה בכל רחבי ברית-המועצות, לאורכה ולרוחבה, ולא החסיר אף מקום אחד.

הייתי ממש מוקסם ונדהם מהבקיאות והידע הרב שהיו לו בכל הנעשה ביהדות רוסיה, מהשליטה המוחלטת שלו על כל הפעילות הדתית, המחתרתית מאחורי מסך-הברזל. והוא לא החזיק ביד שום רשימה...

מלבד מה שהרבי התעניין ושמע ממך היו דברים שהרבי אמר לך?

מה שהרבי היה צריך לומר לי הוא אמר לי... בכלל, הפגישה היתה מאוד מרשימה והיא היתה בשבילי חוויה מאוד מרגשת. אף-על-פי-כן שכל הפגישה לא עסקה בכלל בעניינים של דעות או השקפות וכיוצא בזה - לא יכולתי שלא להתבטא כמה פעמים בדבר ההערכה העצומה שלי לאנשי חב"ד בראשות הרבי על העבודה העצומה שלהם ברוסיה, שהייתי לכך עד ראייה. עבודת קודש במסירות-נפש על כל צעד ושעל.

(מהרהר) למרות שבנושא המדיני אני רחוק מאוד מדעתו של הרבי ואנשי חב"ד...

אתה בטח תשאל אותי מיד מדוע אני מדגיש זאת?

ובכן, אני אומר זאת כדי להדגיש שההערצה הרבה והעמוקה שיש לי לאנשי חב"ד ולרבי, זו לא "הערצה עיוורת", אלא כבוד עמוק שנוצר בי אליהם, כשראיתי אותם בפעולתם ובמסירות-הנפש היום-יומית שלהם בתוך בריה"מ.

דוגמה נוספת לאופן השיחה, במקום אחד הוא הביא אותי עד אדם מסוים, אבל הוא לא רצה לתאר אותו, ואני אמרתי: "ער איז א געלער איד"; [- הוא ג'ינג'י] "אה", אמר הרבי, "מה עושה האיש?" וכו', וכך המשכנו לדבר... פשוט הרבי ניהל עמי את השיחה במבט שהתפרש על כל האופק...

השגרירות ברוסיה ואנשי חב"ד

הועלה העניין של שיתוף-הפעולה בין השגרירות לבין אנשי חב"ד?

אני לא יכול להרחיב את הדיבור בעניין הזה. אומר לך רק כך: היה צורך לשמור על הגחלת היהודית ברחבי בריה"מ, שלא תיכבה. הפחד באותם ימים היה כל-כך גדול ועצום – שאי-אפשר כלל לשער – שרק אנשי מסירות-נפש כמו אנשי חב"ד עבדו ופעלו בכל תחומי היהדות. עכשיו, אנחנו אנשי השגרירות, היינו היחידים שיכולנו לעזור להם כי היינו חסינים יותר בגלל הדרכון הדיפלומטי שלנו. ובתחום הזה, של שיתוף הפעולה המסויים, נאמרו הרבה דברים ב"יחידות", אבל איני יכול להרחיב על כך. מה שאני כן יכול לומר, כפי שאמרתי כבר, שהרבי שאל אותי על בתי-כנסת שונים ועל הפעילות בהם. הסתובבתי במספר רב של בתי-כנסת, ודרכם הצלחנו להעביר לאלו ששלחו דרכנו... ועל כך דיברנו בהרחבה ב"יחידות"... המדובר היה על חומר רב של ספרי קודש והסברה על יהדות. הבאנו את זה בדרך לא-דרך-מהארץ, לא אחת הגנבנו את החומר, אבל לא כדאי לדבר על כך אפילו היום... אני הייתי מזכיר ראשון בשגרירות, ובתוקף תפקידי הייתי ממונה מטעם השגרירות על הנושא של יהדות ברית-המועצות. הרבי התעניין - שוב, בדרכו המיוחדת - באיזו מידה אנחנו ממלאים טוב את התפקיד הזה. היה חשוב לו לדעת כל פרט על מידת שיתוף-הפעולה והעזרה שלנו לפעילות של חב"ד. הרבי "הוביל" אותי וברגע שהגיע לעיירה או לעיר מסויימת והגיע לגבאי, לבעל-קורא או לשמש... הוא רצה לדעת בדיוק מה הקשרים שיש לנו, לאנשי השגרירות, עם האיש הזה, באיזו תכיפות נפגשים עמו וכיוצא בזה. עכשיו אפשר אולי לגלות שרבים מאנשי הרבי, היו מעבירים מסרים דרך השגרירות... אני לא רוצה לפרט את דרך פעילות השגרירות, אבל אוכל לומר רק שהיה לנו מנגנון שלנו להעביר כל מיני דברים...

שיתוף-הפעולה שלנו עם הפעילות החב"דית היה טוב מאוד והרבי מאד הודה לנו על כך. השלטונות כל הזמן עקבו אחרינו. בתקופתי בלבד העברנו עשרות אלפים של חפצי-קודש, סידורים, תפילין, מזוזות וכדו'. השלטונות במקרים רבים שתפסו החרימו את החומר ונזפו בנו, אבל החסינות עזרה לנו... אם כי היו אנשים שלנו שזרקו אותם מבריה"מ בגלל העבודה הזאת.

כבוד הדדי ...

עם מה יצאת מה"יחידות" אחרי שבע שעות?...

עם התרגשות והערכה עצומה לאיש הנושא על שכמו את כל האחריות לשמירת הגחלת היהודית מאחורי מסך-הברזל. הרבי נפרד ממני בכבוד הדדי רב מאוד, הוא הדגיש בפניי שהעבודה שאני וחברי עושים היא עבודה חשובה מאוד וזה היה כמובן הדדי... לאחר מכן היה לי קשר מכתבים עם הרבי וקיבלתי ממנו מכתבים, בעיקר ברכות לחגים.

לצערי הרב השגרירות שלנו נסגרה בשנת תשכ"ז לאחר ניתוק היחסים בעקבות מלחמת ששת הימים, אבל ב"ה שרשרת חב"ד נשארה בשטח ולא הניחה ליהודים למעוד.

חב"ד פעלה בכל הכוחות, בכל התנאים ובכל הנסיבות כדי לשמור ולהציל את הגחלת היהודית שהשלטונות רצו כל-כך לכבותה ולחסלה. היום אפשר לומר בפה מלא, לנוכח ההתעוררות היהודית הגדולה בברית-המועצות, כי יש יהודי אחד שכולם חייבים לו את התודה על יהדות רוסיה שנשארה: הרבי מליובאוויטש.