הבגד, לפני שלובשים אותו, הוא נקי לגמרי, מגוהץ והולם בדיוק את מדת בעליו. אך בדרך כלל, לאחר זמן, הוא נעשה מקומט, מאובק או מוכתם. כמובן ששום אדם לא יזרוק את בגדו בשל כך. אדרבה, הוא יקחהו לניקוי יבש כדי להחזיר לו את מראהו הקודם.

כדי לטפל בבגד, יניחו עובד המכבסה בתוך מכונה לניקוי יבש, יוסיף מים חמים ותכשירים כימיים שונים שבכוחם להסיר את הכתמים והלכלוך.לאחר זאת, הוא יגהץ את הבגד במכשיר כבד והבגד יחזור להיות כחדש.

מתוך התבוננות בתהליך זה אנו מבינים כמה דברים לגבי נשמת היהודי. כאשר ה' נותן נשמה בגופו של יהודי, הנשמה טהורה ו"מגוהצת" למשעי, והיא מתאימה בדיוק למדותיו של היהודי. כמו שאנו אומרים בברכות השחר: "נשמה שנתת בי טהורה היא".

אולם, ברבות הימים, ככל שהנשמה נעשית מעורבת גם בעניני העולם הזה והיא איננה מנוצלת לקיום רצון ה', היא נעשית "מקומטת". אבק וכתמים עלולים לדבוק בה בעת שאדם אינו מקיים, חלילה, מצוות "עשה" או עובר על "לא תעשה".

בכל מקרה, התורה מלמדת כי אל לנו להתייאש מטהרתה של הנשמה ומכוחה לחזק את חייו הרוחניים של האדם. כדי להחזיר את הנשמה למצבה המקורי, אנו חייבים להכניסה לסביבה תומכת ולהחדיר בה את החום והחיות של תורה ומצוות על ידי שנתעסק בהם בהתלהבות.

החום חייב להיות גם לח, כדי שהנשמה תדבק בכל דבר של קדושה. אפשר להגיע לכך על ידי תפילה מן הלב, ככתוב: "שפכי כמים לבך" (איכה ב, יט), ועל ידי לימוד תורה בצמאון, ככתוב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה, א) ו"אין מים אלא תורה" (בבא קמא, פ"ב). כדי להשלים את תהליך ההיטהרות יש להוסיף גם מרכיבים נוספים כמו מתן צדקה, זהירות בכשרות המאכלים, שמירת שבת וכן הלאה.

ואז, אם האדם נוטל על עצמו את המשא — הנראה בהתחלה ככבד — של שמירת התורה, הוא יווכח לדעת שלא זו בלבד שאין זה מפריע ומעכב, אלא אדרבה, זה מוסיף לו בכל ענייניו — כי תהליך זה "יגהץ" את הנשמה ויחזירה למצבה הטהור כבראשונה.