פעולת המזרק היא דקירה תת-עורית של מחט, הבאה לשאוב דם לשם איבחון וטיפול. אולם אין זו המחט השואבת דם מן הוורידים. אלא השאיבה באה בעקבות הוואקום שנוצר במזרק.

הלקח הנלמד מחשיבותו של הוואקום, יכול להיות רלוואנטי מאד לאדם הרואה את עצמו ככלי ריק, כשפל-ערך בבואו לעבוד את ה'. כלי ריק יכול לשאוב לתוכו תוכן כלשהו, בעוצמה גדולה יותר מאשר כלי שהוא כבר מלא. לכן, אדם המכיר בחסרונותיו, יכול יותר מאחרים לחשוק בלימוד תורה ובעשיית מעשים טובים.

באופן דומה, כאשר אדם מוצא את עצמו במצב שבו הוא חש כאב עמוק על היעדר או אבדן של מישהו, הוא אינו צריך להיות מדוכא. במקום זה, הוא יכול להשתמש בריקנות עצמה כמנוף להישגים גדולים עוד יותר.