כאשר אתה פושט כל השכבות ומגיע לעצמות, אתה מסוגל על-ידי כך ליישם את המושג הנשגב ביותר בחיים המעשיים. - הרבי

זמן קצר לפני מלחמת ששת הימים יזם הרבי "מבצע תפילין" כדי לעורר מודעות של כלל-ישראל בעולם ולעודד כל בן ישראל מגיל 13 ומעלה להניח תפילין מדי בוקר בכל ימות החול. האלוף אריק שרון ביקר את הרבי זמן קצר לאחר מכן ושאל מדוע הציע את מבצע הנחת התפילין במקום תפילה פשוטה, כמו קריאת שמע.

"תרשה לי לשאול אותך", אמר הרבי, "מדוע לפני שהחיילים נשלחים לקרב הם עוברים אימונים קפדניים ותרגילים צבאיים שונים?"

"ברור מאליו," נענה האלוף, "משום שאחרת לא יידעו איך להילחם."

"אבל האם אין די לחיילים ללמוד אסטרגיה צבאית? מדוע הם צריכים להתנסות בתרגילים ממש?"

"הרי זה מובן לחלוטין שאי-אפשר להשוות בין תיאוריה ובין המעשה," השיב האלוף.

"אותו הדבר נכון גם כאן," אמר הרבי. "להתפלל תפילה או לחשוב מחשבות טובות דומה ללמידת אסטרטגיה בלי אימונים. כאשר עושה אדם מעשה שקושר את מוחו ואת לבו ואת כל מעשיו לאלוקים, אז הוא באמת מוכן לצאת ולעמוד מול קרבות החיים מתוך אמונה ממומשת באלוקים."

בעולמנו יש פער גדול בין מה שאנשים חושבים למה שהם עושים. אנחנו רואים כל הזמן שהתנהגותם של בני-האדם אינה משקפת את אמונותיהם, או לפחות את מה שהם מתיימרים להאמין בו. לעתים קרובות מעודדים ההורים את ילדיהם לציית למערכת חוקים מסויימת אף-על-פי שהם עצמם אינם עושים זאת.

הדעת אינה סובלת הפרדה שכזאת בין הידע ובין המעשה וזוהי הפרדה מוטעית. דרך חיים פירושה דרך חיים אחת, לא שתיים. התורה מלמדת את בני-האדם איך לחיות חיים משמעותיים. המילה "תורה" עצמה פירושה "הוראה"; אין זאת פילוסופיה בלבד אלא דרך חיים. אלה הם חיים שדורשים הרמוניה בין הידע להתנהגות.

מעשה או פילוסופיה?

מעשה בלי ידע הוא חסר כיוון ויכול גם להיות מסוכן. מצד שני, ידע בלי מעשה אינו מניב פירות. אדריכל יכול לתכנן במשך שנים, לשרטט תוכניות ולשכור בנאים, אולם אם הבניין אינו נבנה, כל ההכנות מסתכמות באפס. בעולם הפיסי שלנו, השורה התחתונה היא המעשה.

היחס שבין הידע למעשה דומה ליחס שבין הנשמה לגוף. בלי הנשמה אין לגוף חיים, ובלי הגוף הנשמה אינה מסוגלת להוציא לפועל אפילו את כוונותיה הטובות ביותר. אבל ביחד יוצרים הגוף והנשמה יחידה אחת. באופן דומה, הידע יוצק אל תוך ההתנהגות חיוניות, כיוון ומשמעות.

מדוע כה חיוני המעשה?

התשובה מצויה בהבנה של סיבת קיומנו. "נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים". העולם הזה הוא התחתון ביותר מבין העולמות שברא. הוא המוחשי ביותר, המוגבל ביותר, והמעשה הוא התכונה המיוחדת של העולם החומרי ושל הגוף הפיסי.

המחשבות המבריקות ביותר והכוונות המוסריות ביותר אינן יכולות כשהן לעצמן לבצע אפילו מעשה צדקה אחד; הן אינן יכולות לנסות להגיע לאדם אחד באהבה; הן אינן יכולות לשנות את העולם.

ודאי שאיננו צריכים לעבוד את אלוקים במסירות חסרת דעת, אלא מתוך עוצמתו של מוח מפותח היטב. ניתנו לנו מוח ולב, רצון חופשי ויכולת הנאה; אין ספק שלא היתה כוונה שניכנע בעיניים עצומות לשיעבוד כמו-רובוטי.

אך האיש המוסרי חייב לשאוף לאיחוד בין התנהגותו היום-יומית ובין השיכנוע הפנימי שלו, הוא צריך לחיות על פי אמות-המידה שהיה רוצה שאחרים ידבקו בהן. אבל גם אם האדם עדיין אינו מחבר את המחשבה ואת המעשה, בכל זאת עליו להתנהג במוסריות משום שבסופו של דבר ההתנהגות – ולא המחשבה – היא זו שמממשת את תכליתה של הבריאה.