המרד של בני הנעורים איננו פשע. להיפך: זוהי אישה של הנשמה המסרבת להיכנע, שאיננה מרוצה עם הסטטוס-קוו, הזועקת שברצונה לשנות את העולם, אך מבולבלת מכיוון שאינה יודעת כיצד לעשות זאת. – הרבי

בשנות ה-50 נוכח הרבי לדעת שהאנשים הצעירים ברחבי המדינה סובלים מבורות בכל הנוגע לערכים הרוחניים הנעלים. הוא הקים את ארגון צעירי אגודת חב"ד, עם סניפים בכל העולם ועודד את תלמידיו לחלוק את הידע הרוחני ואת אמצעי החינוך עם בני-נוער מקהילות אחרות.

ב-1961 הקים הנשיא קנדי את "חיל השלום" וקרא לגברים ולנשים צעירים באמריקה לצאת ולסייע בחינוך ובפיתוח בארצות המתפתחות. הנשיא חשב שיהיו מאות מתנדבים, אולם היו כמובן הרבה יותר.

קריאתו של הנשיא היתה הד לקריאתו של הרבי: אנשים צעירים צריכים להכיר בכוח שיש להם, ויש לעודדם להשתמש לטובה בכוח הזה.

אדם צעיר דומה לאש. כשיש לו כיוון והכוונה, הוא יכול לשנות את העולם כולו. אבל בלי כיוון, מתבזבזת אש הנעורים במקרה הטוב, ובמקרה הרע הופכת לכוח מסוכן והרסני. לחיות חיים משמעותיים פירושו להשתלט על האש, אך כדי לעשות זאת עלינו להבין תחילה את תכלית הנעורים עצמם.

תקופת הנעורים מוזרה מטבעה; היא נמצאת בין הילדות לבגרות. בן-העשרה אינו נהנה עוד לשחק כמו ילד, אך עדיין אין לו הידע והניסיון הדרושים כדי לעסוק בענייני מבוגרים. האנשים הצעירים מתחילים לחוות רבים מתסכוליהם של המבוגרים. נעורים הם אחת התקופות היקרות בחיי האדם, אך גם אחת התקופות הקשות ביותר.

רוב הצעירים מחפשים מטרה בעלת משמעות. הם מלאים וגדושים בתערובת של בטחון עצמי – "אני רוצה לשנות את העולם," חושבים לעצמם אנשים צעירים לעתים קרובות, "ואני מסוגל לשנות את העולם". המבוגרים, הכורעים תחת נטל טרדות היום-יום עשויים להשלים עם העובדה שהעולם הוא כפי שהוא, אולם הצעירים, שמציאות החיים של המבוגרים אינה מרסנת אותם, אינם סובלים השלמה כזאת. הצעירים סובלים מהסטטוס-קוו, ואילו חיי המבוגרים סובבים סביבו.

מבוגרים רבים מרימים ידיים ומבטלים את הנעורים כתקופה מרדנית שצריך פשוט להיגמל ממנה. ואילו הצעירים סבורים שהמבוגרים שכחו את טעם החיים עצמו ואת רטט ההתרגשות שלהם. הצעירים מתמרדים, והמבוגרים רואים בהתמרדות סטייה מדרך הישר, שרק כפסע בינה לבין פשע.

אולם התמרדות אינה פשע; הפשע מתרחש כאשר למרידה אין פורקן בריא. האמת היא שההתמרדות יכולה להיות הדבר הבריא ביותר לאדם – אנרגיה לא מהולה שממריצה את האדם לא לוותר בקלות, לסרב להיכנע לאי-צדק, לא להסכים לרעיון רק מפני שכולם חושבים כך. הדבר הנורא ביותר שאנו יכולים לעשות לאנרגיה הרוחנית או הפסיכולוגית של האדם הצעיר הוא לפקוק אותה בפקק; למעשה, אנו צריכים לעשות הכול כדי לנצל את האנרגיה הזאת, למקד אותה ולתעל אותה כראוי.

כדי לספק את צרכי הצעירים בחברה המודרנית, עלינו להכיר תחילה ולדעת שהוא בטבעו רעב רוחני ולא חומרי, ושרק רוחניות יכולה להשביע רעב רוחני.

כדי ללחום מלחמה רוחנית, הם זקוקים לכלי נשק רוחניים. זכרו נא, אף אדם אינו אבוד. אל כל אחד אפשר להגיע; בלי קשר למידת התמרדותו של הצעיר או עד כמה הוא ממורמר, יש לו נשמה ולנשמה הזאת יש שליחות ברורה מאלוקים. זהו השיעור הראשון שהצעירים חייבים ללמוד – שלחייהם יש מטרה נעלית יותר, שעליהם להשתמש באנרגיית הנעורים שלהם למטרות טובות ומוסריות.

באש הנעורים יש להשתמש לא רק כדי לבנות קריירות אלא גם כדי לבנות בתים וקהילות שמבוססות על עזרה ועל אהבה. זוהי זכותם ואחריותם של המבוגרים להעניק לאנשים הצעירים תוכנית, מדריך רוחני לחיים שמבוסס על התורה, על חוכמת האלוקים והוראותיו בדבר הדרך הטובה ביותר לניהול חיים משמעותיים.

עלינו לומר לצעירים ולצעירות: "אתם מלאי חיים כמו האש; אם תוסיפו לאש הנעורים שלכם תחושה של ריכוז ודחיפות, יהיה לכם כוח להזיז עולמות".

קריאה אל בני הנעורים

חשבו, מתי היתה הפעם האחרונה שהיתה לכם שיחה מלב אל לב על הבעיות האמיתיות של החיים? שיחה שעוסקת במקומנו בעולם ובמה שעלינו לעשות בחיינו, שיחה שבוחנת ביושר את הכאב והכישלון, את השמחה וההצלחה, שיחה שבוחנת ביושר את הכאב והכישלון, את השמחה וההצלחה.

עליכם למצוא אדם עמו תוכלו לשוחח, לבטוח בו, אחד שיעריך את יכולותיכם, יאמין בפוטנציאל שבכם, ויוכל לסייע לכם להגשים את חלומותיכם.

כולנו צריכים להתיישב בשקט עם משפחתנו, עם האנשים הצעירים שלנו, ולשוחח על חיינו ועל שאיפותינו.

כדי שתקשורת כזאת תהיה יעילה, היא חייבת להיות כנה ועקבית; היא אינה יכולה לצוף ולעלות רק בשעות משבר, במקום לשחק או להתבטל בסוף השבוע, הקדישו שעה או שעתיים לשיחה או לטיול בצוותא. דברו על ערכים, על ההחלטות הקשות העומדות לפני כל צעיר וצעירה, דברו על אלוקים, על המוסר, על מוגבלותו של השכל הטהור אלא אם כן הוא נתמך במערכת של ערכים נעלים. דברו על צדקה, על חוסר אנוכיות, על הסיבה מדוע אנו כאן, ועל היעד שאליו אנו חותרים.

האם עלינו לכבות את אש הנעורים בשל עוצמתה? לעולם לא! עלינו לעודד את הצעירים:

"אתם תקוותנו, אתם המשאב הטבעי היקר ביותר שלנו".