כאב

עלינו לתרגם כאב למעשים, ודמעות לצמיחה. - הרבי

אומן שחווה אסון אישי, כתב לרבי על הדיכאון שלו ועל ייאושו.

השיב לו הרבי במכתב: גאוניותו של האמן מתבטאת ביכולתו לנתק את עצמו מחיצוניותו של החפץ שהוא מצייר, להביט עמוק פנימה אל החפץ ולראות את מהותו. אחר כך עליו להיות מסוגל לבטא את המהות הזאת כך שכל מי שיתבונן בציור יראה מימד חדש שלא היה מבחין בו בחפץ עצמו.

אותו הדבר נכון לגבי כל אדם – מהותו הפנימית היא הנשמה האלוקית שבו. יש להיזהר מאוד שהעניינים החיצוניים של החיים לא יטשטשו את המהות. יש לראות את הטרגדיות בחיים כפי שהן באמת: חלק מהמערכת הקוסמית של אתגר ומאמץ, המאפשר לנו להגיע לרמות הגבוהות ביותר של האושר והטוב.

מהו מטרת הכאב?

מדוע יש כה הרבה סבל בעולם? איך להתמודד עם הכאב הרגשי, הרוחני והפסיכולוגי? מדוע ה' מרשה לפעמים שאנשים טובים יסבלו כאב כה גדול?

השאלות האלה מציגות פרדוקס. עצם העובדה שהסבל מסעיר אותנו מעידה על אמונתנו באלוקים הוגן וצדיק, שאנו מצפים ממנו שישלוט בעולם בצדק. ועם זאת אנו רואים שהכאב והסבל גורמים לאנשים רבים להטיל ספק בעצם קיומו של אלוקים, או לפחות בהשפעתו.

אפילו ברגעי הייאוש הגדול ביותר עלינו להבין שאמונתנו המוחלטת באלוקים היא המעניקה לנו את היכולת להגיע איכשהו להשלמה ולהתמודד עם יגוננו. בעולם שאין בו ה', כאב וסבל הם באמת עניין עקר, אולם כשאלוקים מנווט את ספינתו, גם אם עדיין לא שכך הכאב, אנו יכולים לקבל אותו כחלק מהאתגר שמציבים החיים; הוא מניע אותנו לחפש תשובות, לחקור את יחסנו לאלוקים – ולצמוח כתוצאה מהתנסות.

האם יש תועלת בכאב וסבל?

הכאב והסבל הם הזדמנויות לקרוא תיגר על הדרך שבה אנו רואים את החיים. כאשר הכול הולך כשורה אנו נוטים להתייחס לחיים כדבר מובן מאליו, אולם הטראומה מעמידה אותנו מול חריפותם של החיים, ומאפשרת לנו לסקור אותם מנקודת ראות חדשה וחושפנית.

לכן השאלה האמיתית שעלינו לשאול את עצמנו אינה למה אנחנו מרגישים לפעמים כאב חריף שכזה, אלא מה אמורים אנו ללמוד ממנו.

כאשר מתבוננים אל מעבר לחיים החד-ממדיים, מעבר לרגע, כאשר אתם מבינים שאינכם מורכבים רק מגוף אלא מגוף ונשמה, אתם מכירים שיש תכלית נעלה יותר לחיים, ושלכאב שלכם יש משמעות עמוקה הרבה יותר.

הדרך היחידה שאנו יכולים להבין כאב וסבל היא באמצעות ההבנה שהעולם הוא טוב מעיקרו והכאב והסבל הם איכשהו חלק מהטוב הרחב יותר. אין הכוונה לומר שהכאב עצמו הוא טוב וגם לא שאנחנו צריכים לקבל אותו בשלווה. למעשה, עלינו לבטא את רגשות הכאב שלנו ככל יכולתנו, ולעשות כל מה שבכוחנו כדי להקל את הכאב שלנו ואת כאבם של אנשים אחרים.

מתפקידכם לגלות איך יכול הכאב להיות לברכה במסווה, להתגבר עליו ולהחזיק הרמוניה לגוף ולנפש. חשבו על התסכול הבלתי-נמנע שקודם לכל צמיחה יצירתית, או על הכאב העז שמרגישה אישה כשהיא יולדת. יהא הכאב עז ככל שיהא, הוא נבלע לאחר מכן בטוב שהוא יוצר.

כיצד נוכל להקל את כאבנו?

חשוב שתראו בכאב מבחן שבודק עד כמה אתם שקועים בנוחות חומרית ולא בצמיחה רוחנית.

במקום להניח לכאב לשבור אותנו, אנחנו מפגינים את בטחוננו המלא באלוקים בהמשיכנו את חיינו מתוך מחויבות חסרת פשרות לטוב. כך אנחנו מציגים אתגר לאלוקים לקיים את הבטחותיו להיות צדיק והוגן. הביטחון באלוקים הוא הצורה שבה אנו הופכים את פני הכאב. אנחנו מוכיחים לאלוקים שאף-על-פי שאיננו מבינים את הכאב שלנו במלואו, אנחנו מכירים בו כחלק מהטוב הכולל. ולמרות כישלונותינו, למרות המבוכה והכאב שלנו, אנחנו סמוכים ובטוחים שהטוב ינצח.

השיחרור מהכאב מתחיל באמצעות תנועה – עליך להתרחק ולהוציא את עצמך מן המצב המכאיב, להתרחק מהסביבה שגרמה לתסמינים המכאיבים כך שתוכל להתחיל להבריא. התנועה הזאת יכולה להיות פשוטה כמו מציאת חבר חדש, קריאת ספר חדש, מעורבות בפרוייקט או השתתפות בשיעור – כל דבר שיכול לסייע לך לשנות את זווית הראייה הבודדת וקצרת-הרואי שלך על עצמך ועל העולם.

יש אנשים, שכדי שיתחילו לטפס למעלה ממעמקי הכאב הם זקוקים לדחיפה עזה. אסור לחכות עד שמגיעים לבור תחתית. כאן ממלאים חברים אמיתיים תפקיד חיוני. כשמישהו שאנחנו אוהבים ודואגים לו סובל כאב, עלינו להיות שם בשבילו, ואין זה משנה למה הוא זקוק. הוא עשוי לומר שהוא רוצה להיות לבד, ושהוא רוצה להתמודד עם הבעיות שלו בעצמו, ויש לכבד זאת. אולם אנחנו גם חייבים לסייע לו להבין שהוא צריך להרחיב את זווית הראייה שלו ולא להגביל אותה עוד יותר. מצאו דרך לבלות איתו זמן, לדבר איתו, לחלוק איתו את מחשבותיכם וחשוב מכול, אהבו אותו ועזרו לו לעזור לעצמו.