השמש של חלם התמנה לעמוד על גג בית הכנסת כדי לצפות אם משיח מגיע, שיוכלו בני העיירה להתכונן לקראתו.

"איך העבודה?", שאלו את השמש.

"המשכורת לא משהו, אבל מה? עבודה לכל החיים"...

למה משיח?

היהדות מציגה חזון עתידני ‘אוטופי'. התורה והנביאים מבטיחים לנו כי יבואו ימים יפים בהם העולם יהפוך להיות מתוקן ומושלם. המצב הבעייתי בו מצוי העולם כיום, עם הרעב, המאבקים, המלחמות ודאע"ש – הוא זמני בלבד, ויום יבוא וכל החוליים והתקלות יתוקנו. החיים יהיו רגועים, שלווים, מלאים בשפע ושגשוג כלכלי – וכל מה שיישאר לעשות הוא ללמוד ולדעת את השם.

החזון המופלא מופיע לראשונה בתורה בפרשת בחוקותיי: "אם בחקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו... והִשְבַּתי חיה רעה מן הארץ". הנביא ישעיהו מתאר בציוריות את חזון אחרית הימים, אז העולם הופך להיות פסטורלי, חסר מתח ודאגה. אפילו בעלי החיים הטורפים יעברו לחיות בשיתוף ובשלווה. מטורפים אכזריים וצמאי דם הם יהפכו לצמחוניים ורגועים. "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטון נוהג בהם... ואריה כבקר יאכל תבן".

וכשם שתשרה השלמות בעולם החי, כך תשרה בעולם הצומח, כפי שמוסיפה ומבטיחה התורה: "ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו". גם עולם הצומח יגיע לידי שלימות עילאית, ועצי האלון, הברוש והאיקליפטוס יהפכו להיות נותני פירות מתוקים.

הֵן1 אִילָנֵי סְרָק וַעֲתִידִים לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת

וכמובן, כשם שתשרה הברכה בעולמות הצומח והחי, כך תשרה במקום החשוב ביותר, בעולמו של האדם. זהו החזון אותו בחרו מייסדי האו"ם לחקוק בחזית הבניין המפורסם בניו יורק, הלקוח מתוך נבואת ישעיהו: "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית השם בראש ההרים... והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר השם... וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

וכל אדם ריאלי שקורא את הדברים שואל את עצמו: האם זה רציני? האם הדברים אכן עומדים להתגשם כפשוטם? האם החיים הקשים המוכרים לנו באמת מתקדמים לכיוון אחר לגמרי, שליו ומושלם? רבים סובלים מפיצול פנימי בנוגע לאמונה במשיח: הלב רוצה "משיח", אבל הראש מטיל ספק... האם המשיח שמחכים לו באמת עומד לבוא?

השאלה לא נובעת רק מגורם ההפתעה, אלא בעיקר משאלת הלמה: מדוע יקרו ניסים כאלו שיהפכו את העולם להיות מדהים כל כך? למה שדברים כאלו יתרחשו בכלל?

וכפי שתמה הרמב"ם באירוניה: וכי האריה מזיק בגלל ששכחו ללמד אותו שאסור לחמוס?! הוא חומס כי זה טבעו! כך ברא אותו הקדוש ברוך הוא, אכזרי ואגרסיבי – וכיצד, אם כן, יהפוך פתאום להיות כבשה תמימה?

סוֹף2 הַדְּבָרִים יוֹרֶה עָלָיו [שֶׁמְּדֻבָּר רַק בְּמָשָׁל וְחִידָה]. הוּא אוֹמֵר: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת הַשֵּׁם", הַיְינוּ שֶׁהָעִלָה לְכָךְ שֶׁיִּהְיוּ בִלְתִּי חוֹמְסִים אוֹ מַזִּיקִים הִיא בִּגְלַל דַּעְתָּם אֶת הַשֵּׁם. [וְזֶה פֶּלֶא גָּדוֹל:] וְכִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר אֶת הָאַרְיֵה... יוֹדֵעַ מִבּוֹרְאוֹ מַה שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת שֶּׁאֵין רָאוּי לְהַזִּיק, וְיָשׁוּב לֶאֱכוֹל תֶּבֶן?!

זה לא משיח

הרמב"ם, נאמן לגישתו העקבית, מפרש את ייעודי הגאולה המופלאים באופן פשטני פחות. לדעתו, העולם לא צפוי להשתנות ולא יתרחשו דברים בלתי רגילים שלא יכולים לקרות גם היום. ההבדל היחיד הוא שאז תגיע מלכות ישראל לתוקפה וייבנה בית המקדש בירושלים. כל שאר ההבטחות הן ייעודים יפים שיכולים להתרחש בעיקרם גם היום, בזמן הגלות.

למשל, ההבטחה על מגורי הזאב והכבש יחדיו היא משל נאה לתום עידן המלחמות, בו אומות העולם יחיו עם ישראל בשקט. מציאות כזו יכולה בהחלט לקרות גם היום. הרי כבר כעת מתרחשים תהליכים שמפחיתים באופן ניכר את מספר ועוצמת המלחמות בעולם.

אַל3 יַעֲלֶה עַל הַלֵּב שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִבָּטֵל דָּבָר מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם... אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּיְשַׁעְיָה "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" – מָשָׁל וְחִידָה. עִנְיַן הַדָּבָר שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים לָבֶטַח עִם רִשְׁעֵי גּוֹיִים הַמְשׁוּלִים כִּזְאֵב וְנָמֵר

אפשרות נוספת שמציע הרמב"ם לפרשנות החזון האוטופי היא שבאותם ימים יהיה שפע מזון בעולם, עד שהחיות תהיינה רגועות ולא תצטרכנה לטרוף האחת את השנייה. וגם זה תרחיש שקורה כבר בימינו, עם מיגור העוני והרעב בעולם בהדרגה.

בדומה לכך כותב הרמב"ם לגבי הייעודים הקשורים בשינוי טבע האדמה והצומח: אין הכוונה שהאדמה תהפוך להיות עושה ניסים, אלא רק שהחיים יהיו נוחים וקלים יותר ואנשים יפתחו כלים לעשות בקלות את עבודת האדמה. הטכנולוגיה המפותחת בימינו מוכיחה שזה כבר קורה.

אֵין4 בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁחְרוּר יִשְׂרָאֵל מִשִּׁעְבּוּד מַלְכוּת הַגּוֹיִים. וְאָכֵן יִהְיוּ בְּיָמָיו עֲשִׁירִים וְאֶבְיוֹנִים, גִּבּוֹרִים וְחַלָּשִׁים. אֶלָּא שֶׁבְּאוֹתָם הַיָּמִים יִהְיֶה נָקֵל מְאֹד עַל בְּנֵי הָאָדָם לִמְצוֹא מִחְיָתָם, עַד שֶׁבְּעֳמָל מְעָט שֶׁיַּעֲמֹל הָאָדָם, יַגִּיעַ לְתוֹעֶלֶת גָּדוֹל

השורה התחתונה שיכולה להילמד מדברי הרמב"ם היא כי הוא קורא לנו להנמיך ציפיות ולהבין שהמשיח שמחכים לו – אף פעם לא יבוא. ימות המשיח לא אמורים לשנות את טבע העולם ולהפוך אותו למקום מושלם, אלא בסך הכול יקרו דברים טובים שיכולים בעיקרון להתרחש כבר היום.

עם זאת, ברור שגם הרמב"ם מסכים שמשהו בכל זאת ישתנה. הוא עצמו מדבר על הייעוד המפתיע והגדול מכולם: תחיית המתים. כך לדעתו, יום אחד אנו נקבור את המוות, ויותר מזה: אלו שכבר מתו יקומו מעפרם. ואם זה לא נס מושלם – מהו נס מושלם? כוונתו של הרמב"ם עמוקה יותר: הוא מבקש להבהיר כי ישנם דברים שיקרו בעולם מכוח ההתעלות האלוקית, אך הם אינם חלק מהגדרת התפקיד של משיח. משיח לא אמור להיבחן על ניסים, אלא על מעשים מציאותיים כמו השבת מלכות ישראל לקדמותה.

בכל מקרה, לכל הדעות העולם יעבור שינוי דרמטי ויהפוך להיות מקום נפלא, מתוקן ומושלם של שמחה ואושר מוחלטים ללא קלקולים. וכעת שבה השאלה: מדוע זה יקרה? האם לא מדובר בחזון טוב מדי?

בנו של התנא רבי יהושע בן לוי חלה ומת. בני המשפחה התאספו סביבו בבכיות וצעקות, ובדרך נס התקבלה תפילתם והוא פקח את העיניים.

שאל אותו אביו: בני, מה ראית למעלה?

סיפר הבן: עולם הפוך ראיתי. אנשים שכאן הם גדולים וחשובים, למעלה לא תופסים מקום; ואילו אנשים שכאן יושבים בשקט, למעלה הם בעלי דעה חשובה.

אמר אביו: לא עולם הפוך ראית, אלא עולם ישר ראית. המציאות שראית שם היא המציאות הנכונה והמתבקשת, ואילו החיים בעולם שלנו הם המציאות ההפוכה...

השאלה הנכונה

במבט נוסף, ההבטחות על כך שהעולם יתרפא מחולייו ויהפוך להיות מקום של שמחה ואושר – הן אינן הפתעה גדולה. למען האמת, זה הדבר המובן ביותר שהיה צריך לקרות כבר לפני אלפי שנים.

הבה נחשוב רגע על היוצר של העולם הזה. העולם נברא בידי בורא טוב, אוהב ומושלם – ויוצר מושלם מקים עולם מושלם; יוצר אוהב, מקים עולם של אהבה; ויוצר נצחי – מעניק חיים של נצח. הדבר שלא מובן, והוא זה שצריך שיעור מעמיק, הוא דווקא המצב ההפוך: איך זה שאנשים בעולמו של הקדוש ברוך הוא בוכים וצועקים די?! כיצד זה שאבות קוברים את בניהם, לא עלינו, ועולם הטבע מלא אכזריות וטרף? זאת השאלה התיאולוגית הגדולה, לא שאלת הטוב.

יסוד הרעיון טמון בלשונו של רבנו הזקן בתניא: "ימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים, הם תכלית ושלימות בריאת העולם הזה, שלכך נברא מתחילתו". ימות המשיח ותחיית המתים אינם נס מפתיע המנוגד להיגיון, אלא בדיוק להיפך: הדבר הכי פשוט שהיה צריך לקרות מיד בבריאת העולם.

ההגדרה של גלות היא מקום או זמן שבו דברים לא נמצאים במקום שבו הם ראויים להימצא. אדם שחי במצב לא ראוי ולא נכון בשבילו – הוא אדם שחי בגלות. ואם כן, הגאולה, במובנה המקורי בתורה, היא החזרת הדברים לקדמותם ולסדר הנכון.

היו דברים מעולם

כעת נוכל להבין דבר גדול: המפרשים עושים מהלך מעניין ומוכיחים מדברי התורה כי למעשה, כל הייעודים המובטחים בימות המשיח כבר היו לעולמים. כאשר נקרא שוב את פסוקי ספר בראשית, נוכל לשים לב כי העולם נברא מראש לפי החזון של ימות המשיח. שלם ומושלם. מה הנקודה כאן? אותה תפיסה שהוזכרה קודם: אלוקים מושלם יוצר עולם מושלם, ואילו הרוע הוא ההפתעה הבלתי מובנת שמצריכה עיון והסבר.

נתחיל במהפך שיתחולל בטבען של חיות הטרף. התורה מעידה במפורש כי כאשר נבראו בעלי החיים, הם היו צמחוניים ואכלו עשב ולא אחד את השני.

בִּבְרִיאָתוֹ5 שֶׁל עוֹלָם נֶאֱמַר בַּחַיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶם הָעֵשֶׂב לְאָכְלָה... הוּא הַטֶּבַע אֲשֶׁר הוּשַׂם בָּהֶם לָעַד. רַק אַחַר כָּךְ לָמְדוּ הַטֶּרֶף מִפְּנֵי הַחֵטְא הַמֵּמִית

כך גם באשר להפיכת עצי הסרק לעצי פרי: בפרשת בריאת העולם לא מוזכרת כלל בריאת עצי סרק, רק עצי פרי. בראשית הבריאה, אם כן, אלוקים ברא רק עצי פרי נאים ומתוקים, ורק חטא עץ הדעת גרם לקלקול האדמה וירידתה מדרגתה.

וַאֲנִי6 תָּמֵהַּ אֵיךְ לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב אִילָנֵי הַסְּרָק [בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם] וְצִיוָה בְּעֵץ פְרִי לְבַדּוֹ? וְאוּלַי בָזֶה נִתְעוֹרְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַף אִילָנֵי סְרָק עָשׂוּ פֵּרוֹת, וְרַק מִקְלָּלַת "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה" [אַחֲרֵי הַחֵטְא] נַעֲשׂוּ סְרָק

ומכאן לייעוד הגדול מכולם: תחיית המתים וחיי הנצח. התורה מספרת כי הקדוש ברוך הוא הזהיר את האדם הראשון שביום בו הוא יאכל מעץ הדעת "מות תמות". משתמע מכאן כי אם היה שולט ביצרו ומתאפק, היה חי עד היום! הדברים מובנים גם בהיגיון: יוצר נצחי ומושלם, מביא לעולם אדם נצחי, כמוהו, ולא יצור מסכן שחי כמה עשרות שנים מלאות מחלות וסבל, חיים שבירים ורועדים שגורמים לו להתחרט על יום הולדתו.

בְּרִיאַת7 הָאָדָם לְכַתְּחִלָּה הָיְתָה בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה חַי לְעוֹלָם, וְלָכֵן נִצְטַוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל מֵעֵץ הַדָּעַת כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת, רַק שֶׁעַל יְדֵי הַחֵטְא נִתְעָרֵב רַע בָּאָדָם... וְלָכֵן בָּאָה מִיתָה עַל יְדֵי הַחֵטְא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה קִיּוּם לָרַע

אם כן: בניגוד לשאלה המציקה לנו איך ייתכן שתהיה גאולה, השאלה האמיתית היא: איך ייתכן שישנה גלות? והרי המצב הגאולתי הינו המצב האולטימטיבי של העולם לפי דרך בריאתו.

לעשות את הטוב

כעת השאלה מתהפכת, ומה שצריך להבין הוא: מה אנחנו עושים כאן בכלל? אם הכול כל כך טוב, למה הכול כל כך רע? מדוע בכלל באה הגלות לעולם? ומה צריך לעשות כדי לפרוץ ממנה כבר?

התפיסה החסידית גורסת כי השם רוצה שניצור את הטוב בעצמנו. הוא יכול היה להביא מראש את המשיח ולהשאיר את העולם מתוקן ומושלם, אך אז היה זה טוב הכרחי, מאולץ, שבא מלמעלה. זה עדיין לא נקרא טוב אמתי. הטוב האמתי הוא כזה שאנשים בחרו בו מרצונם והפגינו את האינסופיות שלו.

אלוקים רוצה שנתמודד בעולם מלא רוע, יצרים ופיתויים, ונבחר מרצוננו בטוב. כל מעשה של טוב, כל בחירה נכונה מאירה עוד פינה בעולם ומדליקה עוד ניצוץ אלוקי. כאשר ידלקו מספיק נרות של חום, אהבה וקדושה, הקדוש ברוך הוא ירים את ה'שלטר' ויגלה פתאום את האור הגדול המושלם.

אנחנו יכולים לשנות את העולם ולפעול את הטוב המושלם. אסור לנו להסתפק בפחות מכך. אנו יכולים לעשות את זה – ונעשה את זה, בעזרת השם, בקרוב ממש.