שאלה:
למה אומרים קדיש על אדם שנפטר?
תשובה:
אם אי-פעם הייתם בהלוויה, או אם חלילה איבדתם אבא או אימא, בטח נחשפתם למנהג המיוחד של אמירת ה'קדיש'. אבל מדוע אומרים קדיש?
קודם כל חשוב לדעת שה'קדיש' לא מיועד דווקא לאבלים. הוא נאמר בכל תפילה בציבור, ואפילו כמה פעמים, אבל עבור האבלים הוא משמש סגולה מיוחדת של עליית-נשמה ליקיריהם.
המוות הוא תמיד דבר עצוב וכואב. ומטבע הדברים, קרובי המת עשויים לחוש סוג של טרוניה כלפי ריבונו-של-עולם על שאיפשר את המוות, שלרוב נחשב בעיניהם כבלתי מוצדק או בלתי מובן. כדי לשלול את המחשבה הזאת ולהצהיר אמונים לבורא עולם על הנהגתו, גם כשהיא נראית לעין האנושית קשה ובלתי מובנת – אומרים קדיש. הקדיש, שנפתח במילים (בארמית) "יתגדל ויתקדש שמו של בורא העולם!" מהווה מעין הבעת השלמה והסכמה עם הבחירה האלוקית, מתוך האמונה ש"אין רע יורד מלמעלה" ולאמיתו של דבר נעשה בכך רק טוב וצדק עם המת ועם קרוביו.
התועלת באמירה הזו היא עצומה: המדרש מספר שפעם פגש רבי עקיבא נשמה מהעולם העליון בדמות איש מיוסר ומדוכא בעבודת-פרך. כשביקש להקל מעליו ולפדות אותו מעבודתו, הוברר לו שמדובר בנשמת אדם חוטא שנענשת בגיהינום על העבירות שעשה בחייו, ורק דבר אחד יכול להציל אותו: אם בנו ייזַכה את הציבור בעניית 'אמן' על קדיש ובתפילות נוספות שתוכנם הוא קידוש שם שמיים. למעשה, נאלץ רבי עקיבא לעשות דרך ארוכה עד שמצא את בנו של אותו חוטא ולימד אותו את נוסח הקדיש, אך בסופו של דבר בזכות מעשים אלו זכתה אותה נשמה לצאת מהגיהינום ולהיכנס לגן-עדן.
הקדיש שנאמר לעילוי נשמת הנפטר, מכונה 'קדיש-יתום' וישנם מנהגים שונים בקשר לזמני האמירה שלו. בדרך כלל נהוג לאומרו במשך השנה הראשונה שאחר הפטירה (פחות שבוע או חודש), וכן בכל שנה ביום השנה לפטירה (המכונה "אזכרה" או "יארצייט").
עליית נשמה אינה נעשית רק בזכות הקדיש. ככל שאדם מרבה בקידוש השם ובזיכוי הרבים, בייחוד באמצעות לימוד-תורה וצדקה ומעשי חסד, לטובת נשמת נפטר או נפטרת כלשהם, בפרט כאשר מדובר בנשמת אדם קרוב, הוא מזכה בכך את הנשמה שנמצאת בעולם העליון להתעלוֹת למדרגות רוחניות גבוהות יותר ול"חיים" רוחניים טובים יותר.
צפו: 8 דברים ש(כנראה) לא ידעתם על הקדיש
מומלץ לקרוא:
סמי רוזנבאום, הנער שאמר קדיש על עצמו (סיפור מדהים מימי השואה)
מדוע היהדות כמעט לא מתייחסת למוות? (מאמר של הרב עדין אבן ישראל – שטיינזלץ)
כתוב תגובה