הרבי כותב: מה גורם לעבריינות בקרב בני נוער? ואיך אפשר לטפל בה?

התשובה שלפניכם מוגשת מתוך הספר רב המכר "תשובות לשאלות החיים" בהוצאת ידיעות ספרים. ניתן לרכוש את הספר כאן. תודתנו לעורך הספר הרב מנחם ברוד. המערכת

לאחר1 ההפסקה הארוכה מאז פגישתנו, ודאי תופתע לקבל מכתב ממני, אף שתקוותי שכמו שפגישתנו ותוכן שיחתנו נשארו שמורים בזיכרוני, כך הוא גם אצלך, ובפרט ששיחתנו עסקה בעניינים הנוגעים לרבים, שמן הראוי שיהיה לה המשך.

הסיבה המיידית שהביאה אותי לכתוב אליך עכשיו היא הידיעה שנתפרסמה בעיתונות, כי נבחרת ליו"ר הסתדרות המורים הבין-לאומית 'איפט"א'. ברצוני להביע לך את איחולי לבבי, שתנצל במילואן את האפשרויות החדשות שנפלו בגורלך בעבור התכלית האמיתית – ביסוס החינוך הנכון בכל ארצות תבל, ובארצנו הקדושה בפרט. שהרי כשאדם מקבל משרה חדשה, הוא מקבל אחריות נוספת, וההשגחה העליונה בוודאי נותנת לו את היכולת להוציאה אל הפועל.

בהמשך לשיחתנו הנ"ל, ארשה לעצמי להביע רעיון, שאף שלכאורה אינו מתאים להזדמנות זו מפני החלק המצער שבו, אבל כבר אמר הפסוק "בכל עצב יהיה מוֹתָר", והיתרון הוא המוסר-השכל שבדבר, ולזה הרי אני מתכוון.

איפה בית הספר הצליח, איפה הוא נכשל

והעניין הוא:

כשמתבוננים בבתי הספר היסודיים העממיים בכל מקום שהם, מובן שתכליתם להדריך את התלמידים העומדים בשלבים היסודיים להשגת הישגים מסוימים, שבאופן כללי נוגעים בשני שטחים עיקריים: א) להקנות לתלמיד מידה מסוימת של ידיעות; ב) לחנך את התלמיד ולהכשירו להתנהגות מתאימה בחייו לכשיגדל. כל אחד משני השטחים האלה מתחלק כמובן לכמה מחלקות, ובכל הקשור לתחום החינוך בפרט יש בו התחום של היחסים שבין אדם לחברו ותחום התפתחותו 'הפרטית'; כיצד האדם יתייחס לרצונותיו ולתאוותיו שלו.

המתבונן בתוצאות שמשיגים בתי הספר העממיים בארצות הברית, ובכמה ארצות אירופה, ולפי ידיעותי המצב דומה גם בארץ ישראל, בא לידי מסקנה שבשטח החינוך יש לבתי הספר היסודיים הצלחה חשובה בחלק העוסק ביחסי האדם זה לזה, בהקטנת המחיצות שבין אדם לאדם ובקירובם זה לזה, ובכלל בעניינים המכונים עכשיו בשם 'דמוקרטיה' (כל זה נוסף על ההישגים בתחום הקניית ידיעות). מובן שכמו בכל דבר, גם כאן יש יוצאים מן הכלל, שבמזיד או בשוגג ניצלו את בתי הספר לכיוון הפוך, אבל אני מדבר על הרוב ועל הכלל.

ומכאן לנקודה המצערת, שהתבוננות כזאת מביאה גם כן לידי הכרה שבתי הספר היסודיים העממים לא הצליחו להשיג תוצאות ראויות בתחום ההתפתחות ה'פרטית' של התלמידים, זאת אומרת, בתחום ריסון התאוות. רק הודות להשפעת הבית ולחינוך דתי לא פרקו עול תרבות לגמרי ולא הפכו את העולם לג'ונגל.

בלי השפעת הורים – יש יותר עבריינות נוער

לכן רואים שבאותן מדינות שבהן השפעת ההורים נחלשה, מאיזו סיבה שתהיה, גדלה בהן עבריינות הנוער בלי שום פרופורציה למדינות אחרות, אף שרמת בתי הספר שווה פחות או יותר בכולן.

אין בידי הנתונים הסטטיסטיים כדי להוכיח את המסקנה הזאת במספרים, אבל בהיותך מומחה במקצוע הזה אינך נזקק לכך.

האמת היא שאין זה פלא, שכן בכל הקשור להרחבת הידיעות של התלמיד יש כמה וכמה דרכים לעודדו ולעורר את רצונו להתקדמות ולהישגים, על ידי הסברה והפעלת אמצעים המשפיעים עליו בטווח המיידי, או בעתיד הקרוב. כמו כן בקשר לפיתוח הרגישות לדמוקרטיה וליחסים שבין אדם לחברו, ברור שעצם המציאות הטכנית שהתלמיד שרוי בסביבת כמה ילדים וילדות כבר עושה הרבה לפיתוח רגישות זו. אך אין זה כך בקשר לריסון התאוות, ואין זה דבר הבא מאליו. ידועה הדוגמה בעניין זה שאין אדם יכול להרים את עצמו על ידי שיאחז בשערות ראשו וימשכן למעלה, אלא נחוצה נקודה שמחוץ לו כדי להישען עליה.

בדורנו זה נוכחנו, לצערנו הגדול, עד כמה אפשר לצפות מההנחה שהתלמיד בוודאי 'יסמוך' על רגש הצדק והיושר שהמורה מלמדו, או על השפעת אחיו הגדול, ואפילו על אימתו של השוטר. משנה לשנה מוצאים להם בני הנוער תחבולות חדשות להשתחרר מאימת השוטר והשופט, ונֶגע העבריינות פושט והולך. ובכלל, עד כמה שהתרבות האנושית בכלל היא קנה רצוץ להסתמך עליו ראינו במדינת גרמניה, אשר עליונותה בשיטות הפילוסופיה ואפילו ה'מוסר' היתה ידועה, אבל למעשה גידלה דורות של חיות טרף בצורת אדם.

כדי לטעת בהם משמעת יש רק דרך אחת

ברור שאין עצה אחרת לטעת בלב הילדים ובני הנוער משמעת הגונה וממשית אלא על ידי יראת או אהבת כוח עליון יותר מכוח האדם עצמו. לאמיתו של דבר, רק בדרך זו אפשר להדריכם ולחנכם לרסן את תאוותיהם ורצונותיהם האישיים. והרי דבר זה אינו עניין שאפשר לדחותו עד שהילד יהיה בן שמונה-עשרה, או אפילו בן שלוש-עשרה, ואז יתחילו לתת להם חינוך זה, ועד אז יֵלכו בשרירות לבם, בתקווה שמורא בשר ודם ידריכם בדרך הטוב והישר.

כאמור, לא נראית עצה אחרת אלא להשריש בלִבות הילדים משחר טל ילדותם אמונה חזקה בבורא עולם, אשר הוא מנהיג העולם גם עכשיו בפועל. ובסגנון חכמינו ז"ל, שיש "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים"; בספר שאי-אפשר לזייפו, ו'עין' ו'אוזן' שאי-אפשר לשחדן או להוליכן שולל על ידי כל מיני פעולות ערמומיות והתחכמויות.

והרי בנקודה זו, של אמונה בבורא עולם ומנהיגו, חייבים על פי תורתנו, תורת חיים, כל אחד ואחת מבני אומות העולם גם כן, ועוד (וזו נקודה עיקרית בחוגים מסוימים), שאמונה זו מתחייבת גם על פי השכל הבריא.

לכן כל בית ספר שהוא, אם עניין החינוך כלול בסדר יומו, חינוך מוסרי ולא רק דמוקרטי, בהכרח שאחד מיסודותיו יהיה עניין האמונה הנ"ל, ולא כלימוד מופשט, אלא כדבר הנוגע לחיי היום-יום, ולא רק בשבת וביום טוב, אלא אדרבה, עיקר האמונה צריכה להתבטא בימות החול ובענייני חול, להחדיר בהם קדושה, או על כל פנים קבלת עול מלכות שמים.

גם בבית ספר ממלכתי

המסקנות האלה מתאימות, כאמור לעיל, למה שראיתי במדינות שונות באירופה ובארצות הברית, ועל פי ידיעותי גם בארץ ישראל. ובוודאי יש לך אפשרות להשפיע בכיוון הרצוי לא רק ב"ארץ אשר עיני השם אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", אלא גם בחוץ-לארץ. ואף שיש בתי ספר הנקראים בתי ספר ממלכתיים סתם, בלי הוספת המילה 'דתי', אבל על פי האמור ברור שההבדל צריך להיות רק בקשר למספר השעות המוקדשות ללימודי דת, אבל אם חס ושלום בית הספר נטול דתיות לגמרי, ממילא חסר בו דבר שבדורנו זה הוא אחד מן התפקידים העיקריים של בית הספר – לחנך את התלמיד להיות בן אדם ראוי לשמו, בשונה מחיי הבהמה, אשר קודם כל מוֹתר האדם מן הבהמה הוא בזה שהאדם אינו משועבד לאינסטינקטים ולתאוות ולנטיות טבעיות, אלא על כל פנים משתדל לרסנם ולשלוט עליהם.

יש לך את הכוח

זכורני מה שאמרת לי בשיחתנו, שאינך אלא מזכיר בהסתדרות המורים בארץ הקודש, וכמה דברים אינם מתפקידך וכו', אבל כמדומני שגם אז הגבתי על זה, שאין הכוונה לתביעה ממך באופן רשמי, אלא פנייה לאדם אשר ניתנו לו אפשרויות וכוחות, כדי שימצא דרכים לתיקון המצב הקיים, אשר לצערנו הרב אינו משתפר אלא להפך, פוחת והולך. בכל אופן, הרי עכשיו מדובר ב'יושב ראש', ושל הסתדרות עולמית.

לכאורה מוזר שאני מכוון פנייה זו לאדם החבר במפלגה שאינה נמנית עם המפלגות הדתיות, ואדרבה, מפלגה סוציאליסטית וכו' וכו'. אבל מיותר להאריך שהמצב בימינו אינו כלל וכלל אותו מצב שהיה בשעה שצמחה שיטת הסוציאליזם, ובפרט שגם מלכתחילה לא היתה צודקת ההנחה שהסוציאליזם דורש את המלחמה בדת, ועל אחת כמה וכמה עכשיו.

ויהי רצון שאפילו אם לאחר קריאה ראשונה של מכתבי זה תיראה פנייה זו מוזרה קצת בעיניך, הרי בהתחשב עם גודל ערך העניין תתבונן בדברים פעם נוספת, בלי דעה קדומה, דבר דבוּר על אופנו ויושרו, שאז בוודאי תמצא כמה דרכים ואופנִים לפעול בכיוון האמור, וזכות הרבים מסייעתך.

בכבוד ובברכה – ומתאים למנהג ישראל שתורה היא – בברכת כתיבה וחתימה טובה.

ב' באלול תשכ"ג, 22 באוגוסט 1963