שבת: להתאחד עם התורה

משה מורה ללויים להניח את ספר התורה שהוא עתיד לכתוב בארון הברית, לצד לוחות הברית שקיבל בהר סיני.

ארון הברית הכיל הן את התורה החקוקה באבן (עשרת הדיברות) והן את התורה הכתובה על קלף. ההבדל בין אותיות החקיקה לאותיות הכתב הוא שאותיות החקיקה הן חלק בלתי- נפרד מלוח האבן, בעוד אותיות הכתב הן חומר זר המתווסף לקלף. אותיות חקוקות מסמלות, לפיכך, את קשר האחדוּת העצמי שלנו לתורה, בעוד אותיות כתובות רומזות לאופן שבו אנו שומרים על דבקותנו בתורה במסגרת החיים הארציים שלנו, שבהם אנו חווים את עצמנו כנפרדים מהתורה.

מובן אם כן מדוע לוחות האבן היו מונחים בקודש הקודשים, המקום המסמל יותר מכול את הקשר העצמי שלנו לתורה. אך למה היה שם ספר התורה הנכתב באותיות, המסמלות כאמור, את מסגרת החיים הארצית שלנו?

התשובה היא שתכליתו של קודש הקודשים היא להאיר מחוץ למקדש ואף להאיר את העולם כולו. לכן, גם אותיות הכתיבה היו מונחות שם כדי להוות "ממוצע" בין קודש הקודשים לבין המציאות הארצית בעולם. מכאן אנו לומדים שהקשר העצמי שלנו עם התורה צריך להשפיע ולפעול אל תוך חיי היום-יום שלנו.

(על פי לקוטי שיחות ב, עמ' 408-407)