יום חמישי (לא, יד - יט) ה' מזמן את משה רבנו לפתח אֹהל מועד ומודיע לו שהוא עומד להכתיב לו שירה שאותה יהיה עליו ללמד את בני ישראל. מטרתה של שירה זו היא לעורר את עם ישראל לשמור אמונים לה' חרף כל הקשיים שעלולים לעמוד בדרכם כתוצאה מעבירותיהם.
יש לנו נטייה טבעית להתעלם מחסרונותינו, ובמקרה שאנו בכל זאת מבחינים בהם - להצדיקם. פסוק זה מלמדנו כי כדי להפוך אותנו מודעים לפגמינו, ה' מראה לנו כיצד הם משתקפים באנשים אחרים: "על כי אין א-להי בקרבי" - משום שאני אינני בוגר מספיק כדי להיות רגיש למגרעותַי; "מצאוני הרעות האלה" - מאלץ אותי ה' לראות את הרע שבי משתקף ביהודים אחרים.
לפיכך, כאשר אנו מבחינים בפגמיהם של אחרים, עלינו לזכור שהם מתגלים לעינינו אך ורק משום שהם משקפים את פגמינו שלנו. ממילא, אם כלפי עצמנו אנו נקראים לחשבון נפש נוקב, הרי היחס הנכון כלפי הזולת הוא להתעלם בסלחנות מחסרונותיו ולשבח אותו על מעלותיו - בפניו ובפני אחרים. כך נטפח אהבה וכבוד הדדיים.
כשם שאנו נקראים לעורר את הסובבים אותנו לאהבת ה', כך אנו נקראים לעוררם לאהוב כל יהודי אחר; אהבת ישראל מובילה אותנו לאהבת ה'.
(על פי ספר השיחות תש"ה עמ' 92)
הוסיפו תגובה