ה' מורה למשה ולעם ישראל להקצות ארבעים ושתיים ערים ללויים ולצרף ךהן שש ערי מקלט, שיהיו נתונות בפיקוחם של הלויים. ערי המקלט נועדו לשמש מחסה לאדם שהרג בשוגג. למשפחת הנרצח מותר לנקום בהורג, רק אם הוא נמצא מחוץ לתחומה של אחת מערי המקלט.

שגריר של אהבה
וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט וגו': (במדבר לה:ו)

הסיבה שערי המקלט סופחו לערי הלויים היא שהלויים מבטאים יותר מכול את הערכים שחילל הרוצח בשוגג. תפיסת המחסה בערים אלו נועדה לאזן ולתקן את תוצאות פשעו.

רוצחים בשגגה נידונו לעונש רק אם הרצח בוצע בשל רשלנותם. רשלנות העשויה לגרום למותו של אדם אחר מהווה חוסר התחשבות בוטה ברווחת הזולת, המנוגדת לחלוטין לערכי האחווה והאחריות המתבטאים בדמותם של הלויים. תפקידם של הלויים הוא לקשר בין בני ישראל ובין הקדוש-ברוך-הוא על-ידי עבודת המקדש, וכן לחבר אותם זה אל זה דרך לימוד התורה, ש"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".

כולנו צריכים ללמוד מהלויים ולחקותם, בפרט לאור העובדה שהקדוש-ברוך-הוא כינה גם אותנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש", כאשר נתן לנו את התורה. על כולנו לשאוף להעשיר את החיבור שלנו עם אחינו היהודים - ובהרחבה, עם בני האדם כולם - את חיבורם של אחינו זה לזה ואת חיבורם של ישראל כולם לה'. בין השאר, הדבר מחייב להישמר מאוד מפני כל פגיעה בזולת, ואפילו בשוגג.

(על פי לקוטי שיחות כה, עמ' 98-97)