יום רביעי: לעמוד בנעלי חברינו

ה' מפרט את שמות הנשיאים המייצגים את השבטים השונים בתהליך חלוקת הארץ.

כולנו מנהיגים. מנהיגים במשפחה, מנהיגים במעגל החברים או מנהיגים במקום העבודה. תפקיד זה, גם אם היקפו מצומצם יחסית, מחייב אותנו ללכת בדוגמתם של נשיאי השבטים של עם ישראל. כפי שמנהיגים אלו העניקו לכל אחד ואחד מאחיהם את חלקת האדמה המתאימה לו לפי צרכיו ויכולותיו, כך גם אנו צריכים לדאוג לסובבים אותנו לא רק במובן הרוחני אלא גם לוודא שהם מוצאים את התעסוקה המתאימה להם יותר מכול (חלקת אדמה היא סמל לפרנסה). כיצד עשו זאת הנשיאים? תחילה הם תפסו את מלוא נחלת השבט, ולאחר מכן חילקו אותה לאחיהם. רמה כזו של מעורבות נדרשת גם מאתנו: עלינו לשים את עצמנו בנעליהם של המושפעים מאתנו, כדי שנוכל להבין מהן מעלותיהם וכישרונותיהם וכיצד נוכל לסייע להם.

מתוך הבנה זו ביחס לטיבה של מנהיגות, נובעת תובנה חשובה הקשורה לגורלנו האישי. המנהיג האמיתי והעליון ביותר הוא, כמובן, ה' יתברך עצמו. הוראותיו לנשיאים בפרשתנו מרמזות על הדרך שבה הוא עצמו נוהג בנו: הוא יורד לסוף דעתנו ומודע לכל המורכבות הנפשית הגלומה בנו, בטרם יברור לנו את שליחותנו בחיים. לפיכך, אם ברגעים מסוימים אנו מייחלים לאתגרים שונים מאלו הניצבים בפנינו, עלינו להזכיר לעצמנו ששליחותנו 'תפורה' בדיוק על-פי מידותינו. בטווח הרחוק בוודאי נבין גם אנו כיצד כל מה שנקרה בדרכנו נטל חלק בקידום יעדינו.

(על פי לקוטי שיחות לג, עמ' 205)