לאחר שראה כיצד עם ישראל מנצח בדרך נס את סיחון ועוג, החל בלק מלך מואב לפחד שמא יותקף אף הוא. אף שידוע שארץ מואב אינה חלק מן הארץ המובטחת לבני ישראל, חשש בלק שבני ישראל יחליטו להתנקם במואבים על שלא הרשו להם לעבור דרך ארצם.
בלק פחד מפני בני ישראל, ופחדיו הדביקו עד מהרה את כל עמו. אך הוא לא השיג בכך כלום, שכן אין אנו מוצאים אותו ממנף את הפחד לטובת צעדי הגנה כלשהם הדורשים את התגייסותם של בני עמו. אם כן, מדוע נתן יד ליצירת בהלה המונית בקרב ממלכתו? פשוט, משום שלא היה מסוגל לשלוט בעצמו, שכן "הרשעים ברשות לבם ואין לבם ברשותם".
דוגמה להתנהגות הפוכה מספק משה רבנו: הוא חשש מפני עוג, אך לא שיתף את בני עמו ברגשותיו. כמנהיג אחראי, ידע שעליו להיזהר מכל פעולה שתחליש את חוסן העם, ולכן בחר לבטוח בה' ולשמור את התמודדותו בלבו פנימה. כאשר בני ישראל ראו שמשה משדר אופטימיות, הם נשארו מלאי ביטחון ביכולתם לנצח בכל מצב. משה ידע שהביטחון המוחלט בה' נחוץ כדי שנהיה ראויים באמת לעזרתו ובכך העמיד משה רף גבוה של מנהיגות עשויה לבלי חת, שמחייב את ממשיכיו במהלך הדורות הבאים.
כולנו במידה מסוימת מנהיגים, בין אם במסגרת העבודה, בחוג המשפחה שלנו או בין חברים. לכן, לכולנו יש מה ללמוד ממשה רבנו. כאשר אנו מתייחסים אל מעגלי ההשפעה שלנו, עלינו להקפיד על טיפוח אמונה, ביטחון וחשיבה חיובית בקרבם. בשום מקרה, אל לנו להחדיר בהם חרדות מיותרות.
(על פי לקוטי שיחות ח, עמ' 149-148)
הוסיפו תגובה