תרומה למקדש נקראת 'הקדש', ואחד מן האופנים שבו ניתן לתרום הוא 'ערכין' - כאשר אדם נודר לתרום סכום כסף לפי ערכו של אדם זה או אחר. ערכיהם של בני אדם נקובים בתורה על-פי מינם וגילם. במקרה שבו מצבו הכלכלי של הנודר אינו מאפשר לו לעמוד בערכים אלה, עליו לעבור הערכה בפני בית-דין של כֹהנים, הפוסק כמה עליו לתת.
עושרו של הנודר מוערך לפי כמות העושר הנמצאת ברשותו, בלי קשר למידת השימוש שהוא עושה בעושרו.
ה' מעריך אותנו באופן דומה גם מבחינה רוחנית: מאחר שנשמתו של כל אחד מאתנו ניצבה בהר סיני וקיבלנו את התורה בשלמותה, הרי שהתורה נחשבת כירושתנו וכרכושנו. לפיכך, גם אם למדנו מעט מאוד, ערכנו האלוקי גבוה מאוד. עובדה זו, שהיא חלק מטבענו, משפיעה גם על הדרך שבה אנו מוערכים בעיני אומות העולם. כך אפשר להסביר מדוע הגויים - בין אם הם מודעים לכך ובין אם לא - רוחשים הערכה כה רבה לעם היהודי ולסגולותיו.
עם כל זאת, היותנו בעליו של עושר רוחני גדול אינה מספיקה. התורה ניתנה לנו כדי שננצל את משאביה האין-סופיים לטובת תיקוננו הפרטי ותיקון העולם כולו.
(על פי ספר המאמרים מלוקט א, עמ' 462-461)
הוסיפו תגובה