יום ראשון: כתיבה לעומת חקיקה

הבטחת השפע הא-לוהי מותנית דווקא בשמירת חוקות ה' - קרי: אותן מצוות שאין להן טעם המובן בשׂכל האנושי.

"חוקי" ה' הם אותן מצוות שאין להן טעם בשׂכל הרציונלי (בניגוד ל"משפטים", התואמים אותו). המילה "חֹק" קרובה ללשון חקיקה. מה בין כתיבה לחקיקה? כאשר כותבים אות על קלף באמצעות דיו, התוצאה היא שהכתב נפרד מן החומר שעליו הוא נכתב. מנגד, כאשר חוקקים אות בסלע היא הופכת לחלק בלתי-נפרד ממנו. באותו אופן, בעוד כל המצוות מקרבות אותנו אל הא-לוהות, הרי שהחקיקה מביאה אותנו לידי אחדוּת אמיתית עם ה'. אם נמשיך להתעמק בדימוי האבן הנחקקת, נמצא פרט משמעותי נוסף: בשונה מן הכתיבה, החקיקה מוציאה חלקים מהאבן. במישור הרוחני, השמירה על חוקות ה' תובעת מאתנו יותר מהשמירה על משפטיו. היא מחייבת אותנו להוציא החוצה חלקים מאתנו, ובראשם ה'אגו' - המתעקש תמיד להבין ולדעת הכול. הדברים תלויים זה בזה: רק כאשר אנו חוקקים החוצה את ה'אגו', אנו מסוגלים להתאחד עם ה'.

העובדה שברכת השפע הגשמי נקשרת דווקא בשמירת החוקות, מרוממת את הדרך שבה אנו חווים אותו למעֲלה עליונה עד מאוד. כאמור, החוקות מסייעות לנו להסיר את סיגי הגאווה והיֵשות העצמית מתוכנו ולהתאחד עם ה' באמת. מאחר שה' הוא הטוב המוחלט, הרי שכאשר אנו מתקשרים עמו בניקיון אנו מסוגלים לחוות את טובו בכל היבטי חיינו - גשמיים ורוחניים כאחד.

לקוטי שיחות כב, עמ' 165-159)