כיוון שעם ישראל אמור להורות את דרכי ה' לשאר האנושות, אסור ליהודים למכור עצמם כעבדים לגויים. עם זאת, אם יהודי עובר על איסור זה ומוכר עצמו, נדרשים קרוביו לפדות אותו בהקדם האפשרי.
רבים מאתנו שקועים בעבודתנו במשך ששת ימי החולין, עד שדומה כאילו הפכנו לעבדיהם של ימים אלו. אפילו כשמגיע יום השבת - יום ה'שמיטה', שבו אנו אמורים לצאת לחופשי - קשה לנו להשתחרר מאחיזתם של ימי השבוע וטרדותיהם.
התורה מלמדת אותנו שאין זו הדרך הנכונה לחיות. אנו נבראנו כדי לשמש את בוראנו: ללמוד את תורתו ולקיים את מצוותיו; ואם הקדוש-ברוך-הוא ברא אותנו למטרה זו, הוא בוודאי צִייד אותנו ביכולות הנדרשות לבצע אותה. מתוך כך נובע שלעולם אַל לנו לראות את עצמנו כמשועבדים לעבודתנו. כאשר אנו עוסקים בה, נזכור שאנו עושים זאת אך ורק על מנת להשתמש בפירות המלאכה למטרות נעלות וקדושות. לאחר שישה ימים החדורים במודעות זו, כאשר מגיע יום השבת, אנו מבינים שמדובר בהתעלות הנושאת אותנו למקום אחר לגמרי, מקום שאין לו כל שייכות עם חיי היום-יום.
אם נשחרר עצמנו מן השעבוד לעבודתנו, נחיש בכך את ביאת הגאולה, שבה יהיה העולם כולו משוחרר מכל סוגי השעבוד ופנוי לבקש אך ורק רוחניות וא-לוהות.
(על פי לקוטי שיחות יא, עמ' 98-97)
הוסיפו תגובה