בהמות בעלות מום פסולות מלשמש כקרבנות. גילו המינימלי של הקרבן הוא שבוע ימים.

לגדל את הרגשות
שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן וגו': (ויקרא כב:כז)

לכל פסוק בתורה יש רובד של סוד, פרשנות החושפת את משמעותו הפנימית ביותר. רובד הסוד של פסוק זה נושא אותנו מהדיון סביב בהמות הכשרות או פסולות לקרבן אל קרבנות פנימיים יותר, וכדלקמן:

"שור או כשׂב או עז": בעלי-החיים, נטולי השׂכל, מקבילים למידות הלב - הרגשות - החלק הגבוה שברובד הבהמי בחיינו.

"כי יולד... תחת אמו": 'אמו' של הרגש היא כוח הבּינה שבנפש, הנושאת ברחמה תובנות ומולידה מתוכן רגשות. כאשר, לדוגמה, הבּינה מזהה את מעלותיו של דבר-מה, היא מולידה בלב רגשות אהבה ומשיכה כלפיו. מנגד, כאשר היא מזהה את הפגמים בדבר-מה, היא מולידה בלב רגשות של יראה ודחייה כלפיו.

"שבעת ימים": כנגד שבע מידות הלב המפורטות בתורת הסוד - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.

"ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'": רק לאחר ששבע מידות הלב הושפעו מהשכל ("שבעת ימים תחת אמו") הן יכולת להירצות לקרבן אשה לה', קרי: לשמש אותנו כחלק בלתי-נפרד מן המשאבים שאנו מקדישים לעבודת ה'.

(על פי תורת מנחם חלק מא עמ' 85-84)