על הכֹהנים נאסר לשאת נשים שלקחו חלק ביחסים אסורים או שהתגיירו. פגמים גופניים מסוימים פוסלים כהן מעבודת הקודש. אם כהן נטמא, אסור לו לאכול מבשר הקודשים או מן התרומה הניתנת לכֹהנים מיבולם של בני ישראל.
רש"י מסביר שהפסוק הפותח את הפרשה ונותן לה את שמה, "ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן", עוסק בחובתם של הכֹהנים לחנך את בניהם. יש לשים לב למטבע הלשון החוזר על עצמו - שימוש בלשון אמירה, במקום לשון הדיבור השגורה יותר בתורה. מה בין דיבור לאמירה? לשון דיבור נחשבת ללשון קשה, המשמשת להעברה ישירה של מסרים בדגש על דייקנות ובהירות. לשון אמירה, לעומת זאת, היא לשון רכה יותר, המשמשת אותנו כאשר אנו רגישים לדרך שבה מתקבלים הדברים באוזני השומע ובוררים את מילותינו בהתאם.
ההדגשה שיש לנקוט לשון רכה, החוזרת על עצמה הן בדברי ה' למשה והן ביחס לדברים העתידים להימסר לכֹהנים, הנהּ רבת משמעות עבור כל אחד מאתנו - האמורים להיות "ממלכת כהנים". אנו לומדים ממנה שחינוך צריך להתבצע בעיקר באמצעות אמירה רכה. על ההורים והמורים למצוא מסילות ללבם של הילדים, ולהתאים את מילותיהם למדרגתם ולאופיים. בהתבוננות רחבה יותר, עבודה חינוכית אינה נעשית רק בין הורה/מורה לבין ילד/תלמיד. אם מזדמן לנו לפגוש אדם הזקוק להדרכה, הכוונה או סיוע רוחני מכל סוג, עלינו להבין שבהשגחה פרטית מוטל עלינו להיות מחנכים עבורו. מאליו יובן שגם במקרים מעין אלו תועיל לשון רכה, אמירה, ולא דיבור קשה וחותך.
(על פי לקוטי שיחות כז, עמ' 160-158. התוועדויות תשמ"ב ג, עמ' 1426-1421)
הוסיפו תגובה