בין דיני הקדושה נזכר גם האיסור לקלל את ההורים, בין בחייהם ובין לאחר מותם.

כיבוד הורים
כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת וגו': (ויקרא כ:ט)

כיבוד הורים נדמה כדוגמה מובהקת לערך מוסרי אוניברסלי, שהיינו מאמצים גם אלמלא נצטווינו על כך. הסיבה שהקדוש-ברוך-הוא בכל זאת מצווה אותנו במצוות מעין אלו, היא שכאשר אנו פועלים מתוך החוש המוסרי הטבעי שלנו אנו מוגבלים בידי טבענו האנושי. כאשר צווים מוסריים שבים וניתנים לנו כמצוות א-לוהיות, מהווה הדבר הזמנה עבורנו להתעלות מעל טבענו הארצי ולגעת במשהו מטבעו הבלתי-מוגבל של ה'.

(על פי לקוטי שיחות ג, עמ' 889)