כמו ברוב הקרבנות, חלקים מסוימים מקרבנות המילואים נשרפו על אש מזבח העולה.
המזבח הפנימי
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֹתָם מֵעַל כַּפֵּיהֶם וַיַּקְטֵר הַמִּזְבֵּחָה וגו':
(ויקרא ח:כח)
פרטי הקרבת הקרבנות רומזים כולם לתהליכים נפשיים שכולנו צריכים לעבור כדי להתקרב לה' (כאמור לעיל, המילה "קרבן" נגזרת משורש המילה קִרבה).
שחיטת הבהמה רומזת לאופן שבו עלינו לשחוט - כלומר, לנטוש - את השקפתנו הבהמית הטבעית ביחס למציאות. זריקת הדם על המזבח רומזת לאופן שבו עלינו לנתב מחדש את החיוּת הבהמית (המשולה לדם חם) ולהפנותה אל הא-לוהות. הנחת חלבי הבהמה על המזבח רומזת לתיקון חוש התענוג (המסומל בידי החלב השומני, הניתן במאכל על מנת להשביח את טעמו) ולייחודו אל הא-לוהות. שריפת החיה על המזבח רומזת לאיכוּל טבענו הבהמי באש הא-לוהות, משמע: הפיכת יצרינו הבהמיים ליצרים של קדושה המסורים לתיקון העולם. 201
(על פי רשימות קח)
הוסיפו תגובה