כמו ברוב הקרבנות, חלקים מסוימים מקרבנות המילואים נשרפו על אש מזבח העולה.

המזבח הפנימי
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֹתָם מֵעַל כַּפֵּיהֶם וַיַּקְטֵר הַמִּזְבֵּחָה וגו': (ויקרא ח:כח)

פרטי הקרבת הקרבנות רומזים כולם לתהליכים נפשיים שכולנו צריכים לעבור כדי להתקרב לה' (כאמור לעיל, המילה "קרבן" נגזרת משורש המילה קִרבה).

שחיטת הבהמה רומזת לאופן שבו עלינו לשחוט - כלומר, לנטוש - את השקפתנו הבהמית הטבעית ביחס למציאות. זריקת הדם על המזבח רומזת לאופן שבו עלינו לנתב מחדש את החיוּת הבהמית (המשולה לדם חם) ולהפנותה אל הא-לוהות. הנחת חלבי הבהמה על המזבח רומזת לתיקון חוש התענוג (המסומל בידי החלב השומני, הניתן במאכל על מנת להשביח את טעמו) ולייחודו אל הא-לוהות. שריפת החיה על המזבח רומזת לאיכוּל טבענו הבהמי באש הא-לוהות, משמע: הפיכת יצרינו הבהמיים ליצרים של קדושה המסורים לתיקון העולם. 201

(על פי רשימות קח)