יום חמישי: תלמוד או מעשה?

קרבנות המילואים שהוקרבו על-ידי משה כללו קרבנות עולה, קרבנות חטאת וקרבנות שלמים.

חז"ל מלמדים אותנו כי בהיעדר מקדש, הרי שכל העוסק בדיני העלאת הקורבנות מעלה עליו הכתוב כאילו העלה קרבן. מכאן עולה השאלה: אם עצם הלימוד דיני הקרבן משיג אותה תוצאה כמו העלאתו בפועל, מדוע שנטרח על הקרבן עצמו, אפילו כאשר ייבנה בית המקדש?

אולם, יש לדייק: העובדה ש"מעלה עליו הכתוב" מתמקדת בלומד ובזכויותיו הרוחניות, אך לא בעולם ובמתחולל בתוכו. ההבדל בין הזכות הגלומה בלימוד דיני הקרבן לבין הקרבתו בפועל הוא בהשפעת הפעולה על העולם. לימוד דיני הקרבן יכול להעלות את האדם הלומד בלבד, אך לא את העולם הסובב אותו. רק קרבן גשמי ממשי - הכולל את כל מישורי המציאות: דומם, צומח, חי ומְדַבֵּר - יכול להשפיע על העולם ולרוממו.

הבחנה זו צריכה לעודד אותנו לחפש תמיד אחר דרכים מעשיות שבהן נוכל לבטא את התובנות הרוחניות שאנו רוכשים, כדי שישפיעו על העולם ויעלו אותו מעלה-מעלה.

(על פי התוועדויות תשמ"ב ב, עמ' 1137, עמ' 1146-1145)