יום שני: הכהן הגדול שבך

הכהן הגדול מחויב להקריב קרבן מנחת סולת פעמיים ביום - בבוקר ובערב.

בתוך כל אחד ואחת מאתנו - כֹהנים, לויים או ישראלים - ישנה בחינה של 'כהן גדול'. זוהי הנקודה הפנימית והגבוהה ביותר בנשמתנו, הדבוקה בכל עת בקדוש-ברוך-הוא. חלק זה בנשמתנו מסרב להשתתף בכל פעולה המתכחשת לקשר הברית שבינינו ובין ה'.

הדוגמה המובהקת למעשה היוצר פירוד בינינו ובין ה' היא עבודה זרה; אך למעשה, כל הפרה של רצון ה' היא סוג של אלילות, שכן במקום שבו אנו מפנים עורף לה' אנו למעשה 'עובדים' איזשהו "אֵל אחר" (יהא זה כסף, פרסום, עונג, ערכים כוזבים, ייאוש או כל דבר אחר). אם נפנים היטב אמת זו, כי אז לא יהיה דבר שיוכל למשוך אותנו לעבור על רצון ה' - לא במעשים בלתי-רצויים, לא בדיבורים שאינם מתוקנים ואפילו לא במחשבות שליליות או כופרניות.

בהקשר זה, מנחת הסולת של נקודת ה'כהן הגדול' שבנו היא ההתבוננות, המחזקת את התקשרותנו עם נקודה נעלית זו בנשמתנו. כמו מנחת הכהן הגדול, פעולה זו נדרשת הן בבוקר והן בערב. ב'בוקר', כאשר אנו חשים מוארים וערניים, היא נדרשת לנו על מנת שנשכיל לתעל את כוחותינו כראוי; וב'ערב', כאשר אנו שרויים בזמן של חשיכה וצניחת כוח רוחנית, היא נחוצה לנו כדי שנוכל לעמוד בפני פיתויי היצר ולא ניכשל.

(על פי התוועדויות תשמ"ו ב, עמ' 702-701)