יום שישי: תשובה גברית, תשובה נשית

החטאת באה מן הנקבות, עז או כבשה, אך האשם בא אך ורק מזכרי הצאן.

ישנם שני הסברים בסיסיים לאופן שבו מכפרים הקרבנות על החטאים:

א. הקרבת הבהמה היא המחשה ותחליף למה שראוי לעשות לאדם המביא את הקרבן. עליו לדמיין שכל מה שנעשה לקרבן נעשה בעצם לו עצמו. כך, ההקרבה מטלטלת את המקריב ומשיבה אותו מדרכיו הרעות.

ב. הבהמה מגלמת את הדחפים הבהמיים שהובילו לחטאו של המקריב, ומדגישה את העובדה שרק הם - ולא נפשו הא-לוהית - נטלו חלק במעשה החטא. הכרה זו נוגעת בנפש הא-לוהית של המקריב ומעוררת אותו להזדהות עמה ביתר שׂאת ולחדש באמצעותה את דבקותו בה'.

ההסבר הראשון חמור יותר מהשני, ולפיכך מתאים למי שעבר עבירות חמורות יותר. זו הסיבה שקרבן האשם, המכפר על עבירות שנעשו במודע, בא רק מן הזכרים: על מנת להיחלץ מהשפעתן של עבירות שנעשו במודע עלינו להשתמש בהתבוננות 'זכרית' ותקיפה. לעומת זאת, כדי לכפר על חטאים בלתי-מודעים נדרשת התבוננות 'נקבית' ורכה יותר, ולכן קרבנות החטאת המכפרים עליהם באים מן הנקבות.

מתוך כך נלמד שכאשר אנו חשים רחוקים מה' ומבקשים את קרבתו, עלינו להעריך מהו הגורם לתחושה זו - האם דבר שעשינו במודע או שמא חיסרון הקיים בנו בלא-מודע? בהתאם לכך עלינו לכוון את סוג עבודת התשובה, שעשויה להיות זכרית ופעילה או נקבית ופנימית יותר.

(על פי לקוטי שיחות לב, עמ' 17-16)