לאחר שלימד את משה את דיני קרבנות המנחה והשלמים, החל ה' ללמדו את דיני קרבנות החטאת. קרבנות אלו מכפרים בעיקר על חטאים שנעשו בשגגה.
מדוע עלינו להקריב קרבן על חטא שחטאנו בשגגה? הסיבה היא שמעשינו הבלתי-רצוניים אינם אקראיים, אלא נובעים מדחפים ומניעים סמויים בנפשנו. מעשים אלו חושפים את ה'לא מודע' שלנו ומציפים אותו על פני השטח. במקרים מעין אלו, לא העבירה עצמה דורשת כפרה, שכן זו נעשתה בשוגג; הפגם האמיתי נעוץ במה שקדם לעשייתה - הקלקול שבאורחות חיינו ובהרגלינו, התרופפות המידות ורשלנות המעשה. כל אלו יחד הובילו למצב שבו אנו רחוקים מה' בסתר לבנו, ובעקבות זאת יוצאות מתחת ידינו פעולות הנוגדות את רצונו.
משתמע מכך, שהחטאים שאנו עושים בשוגג זקוקים לכפרה גדולה יותר מאשר החטאים שאנו עושים במזיד. חטא שחטאנו במזיד, חלילה, מעיד על בחירה רעה שבחרנו במודע - חיסרון גלוי; חטא שחטאנו בשוגג, לעומת זאת, מעיד על כך שבמעמקי הלב, הרחק מן המודעות, מתקיימים בסתר קשרים המחברים אותנו אל מעשה החטא ומרחיקים אותנו מה'.
(על פי לקוטי שיחות ג, עמ' 945-944)
הוסיפו תגובה