מספר השליח הרב אברהם שטרנברג, שליח הרבי בניו לונדון קונטיקט, ארצות הברית:
מוצאי תשעה באב. סיימנו תפילת ערבית בבית הכנסת. אחרי צום ארוך ומעייף אני נכנס למכונית ורוצה לנסוע הביתה כדי לערוך "הבדלה" ולשבור את הצום.
נכנס למכונית, מתניע ושם לב שהרכב לא מאוזן. פנצ'ר! מסמר שנתקע בגלגל הפך אותו לבלתי שמיש ואת הרכב למקורקע. לא ממש נורא – הבית שלי מרחק כמה דקות הליכה. אבל ידעתי שמחר בבוקר אאלץ לבזבז זמן יקר בציפיה למוסכניק שיבוא ויסייע לי לתקן את הבעיה.
בבוקר אחרי תפילת שחרית התקשרתי לאחת החברות באיזור והם שלחו פועל שיבוא לעזור לי. מסיבות שונות התברר שיצטרכו לגרור את הרכב למוסך – לפועל לא הייתה משאית גרר והוא נאלץ להתקשר לחברה אחת שתשלח את המשאית. עוד פעם בזבוז זמן יקר! מזג האוויר הקודרני והגשם הזולף אף הם לא היטיבו בדיוק את מצב הרוח...
אבל רגעים ספורים לאחר-מכן, התסכול שלי התחלף בשמחה. הפועל שראה את הכיפה על ראשי הושיט לי את ידו ואמר:
"שלום!"
לחצתי את ידו ושאלתי: "אתה יהודי?"
הפועל, שבינתיים למדתי את שמו – ניק סמית' – השיב בחיוב.
"אם כבר הגעת לכאן, אולי אוכל להציע לך להניח תפילין?" שאלתי.
התברר שניק מעולם לא זכה להניח תפילין – הוא לא חגג בר מצווה מימיו!
וכך הנחנו לרכב המפונצ'ר ומשאית הגרר לחכות, וניק נכנס לבית הכנסת לחגוג בר מצווה ולהניח תפילין לראשונה בחייו.
אומרים שלכל דבר יש הסבר, אם כי לא תמיד אנחנו יכולים להבין אותו. הפעם הבנתי היטב מדוע בורא העולם שלח לי פנצ'ר במוצאי תשעה באב. קוראים לו ניק סמית'.
כתוב תגובה