בהפטרת חיי שרה אנו קוראים את הפרק הראשון בספר מלכים ב, המספר על תקופת חייו האחרונה של דוד המלך, נסיונו של אדוניהו להפוך למלך הבא, ושבועתו של דוד לבת שבע כי המלוכה תעבור לשלמה, בנם המשותף.
הקשרים לפרשה רבים: גם הפרשה עוסקת בימים האחרונים לחיי אברהם, וגם בה מתוארת העברת הירושה מאברהם ליצחק, תוך העדפתו על פני אחיו הגדול, ישמעאל.
ההפטרה נפתחת במילים:
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים
מילים המזכירות לנו מיד את הפסוק בפרשת השבוע:
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים
אנו רגילים לחשוב שבא בימים פירושו זקן מופלג. אבל זה כל-כך מדוייק בגלל שלא אברהם ולא דוד היו זקנים מופלגים. אברהם היה בן 137, אמנם זקן מאוד במושגי ימינו, אך ביחס לתוחלת החיים הממוצעת בתקופתו הוא דווקא היה נחשב צעיר (הוא אכן נפטר עשרות שנים לאחר-מכן). ואילו המלך דוד טרם הגיע לגיל 70!
המשמעות הפשוטה של המילים "בא בימים" היא – שימיו ושנותיו נתנו בו את אותותיהם. דוד המלך, שְׂבַע מלחמות ורדיפות מבית ומחוץ, התקרב לגיל שבעים, וניתן היה לראות עליו את כל המאורעות שעברו עליו. זה היה ניכר על פניו. כמו הפנים חרושי הקמטים של הקשיש, שכל התלאות שחווה נחרטו על עורו והותירו צלקת.
הזוהר מביט לעומק הדברים: "בא בימים" הוא מי שיכול לבוא עם כל ימי חייו ולהצביע על כל אחד מהם ולומר: הנה היום הזה, למשל יום רביעי אביבי של גיל שלושים ושש, לא הלך לבטלה. הוא מלא בתוכן ובמשמעות, התקדמתי בו. והנה כעת אני 'זקן', בן כמעט שבעים, אך גם "בא בימים" – בכל יום ויום משבעים השנים הללו צעדתי, התקדמתי קדימה.
בספרי המוסר נאמר:
אדם דואג על איבוד דמיו (כספו)
ואינו דואג על איבוד ימיו
דמיו אינם עוזרים1 ,
ואילו ימיו אינם חוזרים.
רגע שעובר אינו חוזר. "אין אבדה כאבדת הזמן". כשאנו מביטים על תינוק קטן ורואים כמה הוא מתפתח בכל יום, כיצד הוא גדל במהירות, כשלכל יום יש משמעות, עלינו לחשוב על עצמנו, המבוגרים, האם גם אנו מתפתחים בעקביות כזו? האם גם עלינו ניתן לראות שגדלנו בשנה?
הבעל שם טוב, בספרו 'צוואת הריב"ש', השאיר הנחייה חשובה:
לא יניח שום יום מעשיית מצוה!
עלינו לעשות הכול כדי להיות בעצמנו "באים בימים", למלא את הזמן שלנו בתוכן יהודי מלא. כך שהגיל בתעודת הזהות לא ישקף רק את הגיל הביולוגי, אלא את מספר השנים המשמעותיות ומלאות התוכן שבחיינו.
עד מאה ועשרים!
(ע"פ הרבי מליובאוויטש ליקוטי שיחות חלק לה/89 ואילך. חלק ד/1193 ואילך. ועוד. וראה גם חלק כה/106 ואילך)
כתוב תגובה