היה היה פעם בחור שהיה גבור חיל, אך יחד עם זאת פרא אדם. ביום בהיר אחד הוא החליט להטיב את דרכו, לעזוב את מעשיו הרעים ולהיות מעתה טוב ונוח לבריות.

הלך הבחור אל רבי שמעון בן שטח ובדמעות בעיניו בקש את התנא הגדול שיורהו דרך לתשובה. רבי שמעון עודד את הבחור, הוא שמע את סיפורו בסבלנות והבטיח לעזור לו להתחיל בחיים חדשים. "רק דבר אחד אתה חייב להבטיח לי" – אמר לו רבי שמעון – "תבטיח לי, שאף פעם בחייך לא יצא מפיך דבר שקר. אתה חייב להשבע לי שתמיד תגיד את האמת ורק את האמת. אני מצדי מבטיח לך שבכוחה של האמת תנצל מכל רע".

שמח הבחור שמחה גדולה ואמר: "זה הלא דבר קטן, אני נשבע שתמיד אומר רק את האמת".

שמח וטוב לב הלך הבחור הביתה. בבואו הבחין בכך שביתו של השכן מלא כל טוב וכי השכן שנסע שכח לנעול את הדלת.

"הנה זו היא ההזדמנות לערוך שם גניבה הגונה"! חשב הבחור, אמר ועשה: חמק אל תוך ביתו של השכן ואסף את כל חפצי הכסף והזהב.

כבר עמד להסתלק עם השלל, כאשר פתאום עלתה בדעתו המחשבה, מה הוא יענה לשכן כאשר הלה ישאל אותו אם הוא יודע מי גנב את הרכוש. "אם אענה לו שלא ידוע לי מאומה", חשב ידידנו לעצמו, "הרי יהיה זה שקר! ואני הלא נשבעתי לומר רק את האמת. ובכן מה"?