המינוס בבנק – זה בטח באשמתי. ההתמודדות של הוריי – וודאי בגללי. הבת שלי מתקשה בראיונות עבודה – אני אשמה בכך. וגם המקרר שהתקלקל, זה בטח באשמתי!

*

חוויה של רגשות אשמה מוכרת להרבה מאתנו, וגם חונקת ומייסרת אותנו במקביל. פעמים רבות רגשות אשמה נובעים מדימוי עצמי נמוך וחוסר הערכה, או גם מחשיפה מוקדמת ומרובה לביקורתיות ולמסרים של אשמה. כתוצאה מכך האדם מפנים בתוכו את התחושה – אני אשם. אני לא בסדר.

יש אנשים שבאופן תדיר מסתובבים עם רגשות אשמה כלשהם, עם תחושה כללית שאני לא טוב, לא בסדר, אני מקלקל, אני לא עושה מספיק ובקיצור, אני – אשם. התחושות הקשות הללו, מעייפות את הנפש, מתישות אותנו מבפנים ואף מביאות להרגשה שלילית שהמציאות, ואני בתוכה, איננה טובה. שהמציאות היא קשה ומאכזבת.

לא פעם רגשות אשמה מתעוררים ביחס למציאות חסרה או כואבת. כאשר למשל אישה שלא מצליחה להרות, או איש שאינו מצליח להתקבל לעבודה וכדומה. במצבים אלו, כאשר צפים באדם רגשות האשמה "זה בטח כי אני לא מספיק טוב/ה…", נוצר לנו קושי כפול. גם הקושי שבמציאות עצמה, וגם הקושי של רגשות האשמה שמייסרים ומחלישים אותנו.

מעבר לכך, יש אנשים שבאופן לא מודע משתמשים ברגש האשמה כאשליה של לקיחת אחריות. אישה שמרגישה, למשל, אשמה על כך שהבית מבולגן כל הזמן, אומרת לבעלה: "זה באשמתי, אני אישה לא מסודרת…". לעיתים באמירה זו היא פותרת את עצמה מלקיחת אחריות, מלנסות ללמוד ולבדוק כיצד היא יכולה לטפל במצב ולשנות. כך גם במקרים אחרים כאשר האיש אומר: "אני לא מצליח למצוא זמן לילדים, זה באשמתי שאין להם זמן איכות עם אבא". יש אנשים שדרך אמירות אלו הם פוטרים את עצמם מאחריות אמיתית לשינוי.

ברוב הפעמים האשמה נותנת לנו הרגשה רעה ומחלישה אותנו. היא מנסה למצוא את "המקור" לבעיה, אך משאירה אותנו מרוקנים מכוחות לפתור את הבעיה ולהתמודד עמה.

ההבדל בין אחריות – לאשמה:

אחריות הינה תכונה חשובה ומשמעותית. היכולת לקחת אחריות פותחת את הדלת לשיפור, לחיפוש, לתהייה, ולשינוי אמיתי. עם זאת, רגשות אשמה הינם ההפך מלקיחת אחריות. כלומר, בדרך כלל, אדם שחש רגשות אשמה באופן תדיר, יתקשה לקחת אחריות. האשמה מחלישה אותו ואת האמון הפנימי ביכולת לשנות ולהיטיב.

מעבר לכך, כאשר האשמה מופנית כלפי אנשים אחרים, כלפי הבעל, הבוס, הילדים, ההורים או השכנים, הכוחות והאנרגיות שלנו לא פעם מופנים כלפי האשמות הללו, ובכך שוב מחלישים ומקשים עלינו למצוא את הדרך לחולל שינוי בתוכנו ובחיינו.

עם זאת חשוב להדגיש – לא פעם כחלק מתהליך של שינוי, מתעוררים בתוכנו גם רגשות של אשמה. וזה בסדר גמור. זה לגיטימי, טבעי, ופעמים רבות גם בריא! זה מאפשר לנו להרגיש, לכאוב, להתחבר – ולשחרר. גם האשמה עצמית, שהיא במינון סביר והגיוני, היא טבעית, נורמלית, ואף יכולה לעורר אותנו ללקיחת אחריות ולחיפוש הדרך לשינוי.

העיקר הוא להיות קשובים לעצמנו ולהרגיש מתי האשמה היא חלק טבעי ובריא מתהליך הצמיחה שלנו, ומתי היא הופכת להיות רגש עיקרי המפעיל אותנו ותוקע אותנו במקום. מתי האשמה הופכת להיות עבורנו לסוג של הגנה או אפילו תרוץ מלעשות שינויים ולהתקדם, ומתי היא חלק נורמלי בחיפוש הדרכים להתקדמות.

במילה אשמה טמונה המילה – משא. כל אדם שמתמודד עם הקושי שברגשות האשמה המרובים, וודאי יכול לחוש כי רגש האשמה בעבורו הוא כמו משא כבד על גבו. משא שיש בו כעס או מרמור, אכזבות או צער, כאב ודמעות, שמכבידים עלינו ומעיקים על כל פסיעה ופסיעה.

איך משחררים אשמה?

כמעט כמו בכל תהליך של שינוי, השלב הראשון הוא ההכרה והמודעות בכך. כשאנו מזהים את רגשות האשמה שבתוכנו, אנו מאפשרים לעצמנו להתחיל בתהליך של שינוי.

אשמה היא רגש נוקשה. האשמה מעוררת כעס, התנגדות, ביקורתיות ותחושות קשות נוספת. בכדי לשחרר ולהתמודד עמה, כדאי כי נוסיף לתוכנו רגשות, תחושות ומחשבות שיש בהם רכות, חמימות ונעימות. עבודה על קבלה עצמית וסלחנות, וכמו כן הרפיות חיוביות, הכלה ואהבה שלנו כלפי עצמנו, יכולים להקטין את תחושת האשמה.

התבוננות בעין טובה, היכולת לדון לכף זכות, לחפש את הטוב בעצמנו ולזכור כי אנו עושים את המיטב שביכולתנו, ובורא עולם הוא המחליט הסופי לגבי התוצאות. מחשבות אלו מאפשרות לנו לשחרר אט אט את האשמה הפנימית, ולהתחבר אל הטוב הפנימי שבתוכנו ובמציאות.

מעבר לכך, כאשר אנו מנתבים את רגשות האשמה למקום של לקיחת אחריות אישית, של חיפוש ותיקון, אנו יכולים לאפשר לעצמנו להשתחרר מהם ולגדול. היכולת לקחת אחריות מחזקת את האמון הפנימי שיש בנו את הכוח.

ונקודה אחרונה לסיום, כאשר האשמה מופנית כלפי אנשים חיצונים, כמו הורים, בני זוג, אחים וכדומה, כדאי לנסות וללבן את הדברים יחד עימם. שיחה טובה ונינוחה יכולה לשחרר הרבה אשמה וכעס. עם זאת, כאשר ברור לנו ששיחה עם האדם המדובר רק תגביר את הכעס והאשמה, או כאשר האנשים כבר אינם בחיים, כדאי לעיתים לפנות ליעוץ חיצוני מקצועי. לא טוב ולא בריא לסחוב בתוכנו כעס ואשמה.

כך גם כלפי עצמנו. כאשר אנו מנסים ומשתדלים לשחרר את האשמה, להגביר אהבה, עין טובה וסלחנות, אך בכל זאת הלב מלא ברגשות אשמה, כדאי לחפש סיוע חיצוני. חשוב לא לוותר לעצמנו, ולחפש את הדרך לחזק את האהבה והטוב בעצמנו. לחיות ללא אשמה, זה להיות עם כוחות גדולים יותר, עם שמחה ושלווה נפשית – שכולנו ראויים לה…

המון הצלחה!