הסרטון שהופץ באינטרנט היה מבחיל ומזעזע גם יחד: ראו בו רכב שועט אל המדרכה ברחוב מלכי ישראל בירושלים, כשלאחר-מכן יוצא ממנו מחבל חמוש גרזן שהסתער על האנשים שעמדו במקום.

הנרצח באותו פיגוע היה הרב ישעיהו קרישבסקי, ה' יקום דמו.

הרב קרישבסקי הוציא לאור סידרת ספרים בשם פניני יהושע, המכילים פנינים, רעיונות וחידודים לפרשת השבוע. ביקשנו לפרסם משהו מתוך סידרת הספרים לעילוי נשמתו, ומצאנו בו פרק מרתק בו הביא המנוח רעיונות מחכמת חייה של אימו. הוא קרא לפרק בשם "פתגמים יפים וחידודי לשון מתובלות בחכמת חיים מופלגת".

אולי תמצאו כאן אימרות מוכרות, שאולי אף שמעתם בעצמכם מהוריכם... אך זו היופי של חכמת החיים שעוברת מדור לדור וממדינה למדינה, נאמרת בשפות שונות ובניבים שונים, אך ניתן לראות את נסיון החיים העשיר בוהק מכל מילה.

הנה כמה מהפנינים שהביא המנוח בשם אמו, לצד הפרשנות שהוא הוסיף משלו.

להקשיב לכולם אבל לא לעשות...

לאנשים הנבוכים מרוב עצות, זה אומר בכה וזה אומר בכה עד שאינם יודעים מה לעשות, הייתה אומרת: 'לשמוע' אתה יכול מכמה אנשים שתרצה, אבל 'לעשות' תעשה מה שאתה מבין ומה שטוב עבורך."

על היחסים

על יחסנים (אנשים שבאים ממשפחות מיוחסות) המתרברבים בייחוסם היא הייתה אומרת:

הייחוס הוא כמו תכשיט התלוי על האדם הלובש. כשהאדם האדם עצמו הוא נאה ויפה, אזי התכשיט מיפה אותו יותר, ואם האדם עצמו הוא מכוער הרי זה כנזם זהב נתון באשפה.

סוד הסבלנות

היא הייתה אומרת (באידיש): "כח ליגט אין שיסל", הכוח נמצא בקערית (האוכל).

האוכל כדי שבעו כהוגן, יש לו סבלנות לכל דבר, ולא כן מי שהוא רעב ואינו אוכל כדי צרכו, הריהו מאבד הסבלנות ואינו סובל אנשים סביבו.

(הוסיף הרב ישעיהו וציין):

ובאמת שמקור דבר זה מופיע מפי התנאים הקדושים, כפי שכתוב (מסכת שבת קנב) "דוק בבכי ותשכח בניגרי" (אכול בשיניך, ותמצא את האכילה בפסיעות רגליך"), כלומר שכאשר תאכל כמו שצריך תהיה האכילה ניכרת ברגליך, כי יחזק כוחך.

עיקר או טפל

על אנשים המזניחים את העיקר ותופסים את הטפל, הייתה נושאת את משלה ואומרת:

את שמיכת הפוך מזניחים ליפול, ואילו אחר גבעול קש רצים לתפוס.

אי-אפשר לריב לבד

היא הייתה אומר: "לריב אי-אפשר לבד".

כלומר, אם מישהו התנהג עמך שלא כהוגן, הרי מוטלת לפניך שתי דרכים, כי אם תוכיחו ותגער בו והוא יחזור ויענה לך הרי יתכן שהבערה ללהב תצא עד שיתפתח מזה ריב ומחלוקת, אבל אם מיד תשתוק ולא תענה כלום הרי ממילא ייבלם הריב.

המורל הכי חשוב

עוד פתגם שלה: איבוד המורל הוא איבוד הכל.

זהו שאמר שלמה המלך בחכמתו "רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה", שכאשר רוחו של האדם טובה עליו ויש לו שמחת חיים, אזי הוא יכול לסבול כל מיני קשיים שבאים עליו. ואפילו חולי הגוף ממש יש בכוחו לסבול ולהתגבר על זה. אבל אם רוחו של האדם רעה עליו ונפשו נכאה והוא מהלך עצוב ושפוך מחוסר חדווה ושמחת הלב, אז אי אפשר לו להתגבר על כלום, ואינו יכול לשאת שום קושי.

וההסבר בזה, כי הנפש הוא המעמיד את האדם והוא מנהיג אותו, ולכן כשהנפש בריאה ומאושרת הריהי יכולה לשאת הכל עליה, אולם כשהיא שפופה ומדוכאת אז אין בה הכח והעוז להתעצם על החולי, ונכנעת לכל קושי שבא עליה.

ומסופר שנפוליון קיסר צרפת שכבש ממלכות רבות הנהיג בצבאו שלכל קבוצת חיילים יתלווה אחד היודע נגן בכלי זמר, כי כאשר רוח החיילים היוצאת לקרב טובה עליהם והם איתנים בנפשם, אז יש להם סיכויי הצלחה גבוהים ומובטחים יותר, ולא כן אם יהיו נפולים ונדכאים ברוחם, אז יכולים הם לאבד את כל רצון החיים וחדוות הניצחון, והמלחמה כמעט תמיד מוכרעת לרעה.