אני אמא עצבנית. אינני מצליחה להגיב נכון, והאמת היא שכל בלגן או עניין קטן כבר מעורר את הכעס שלי כלפי הילדים. אני יודעת שזה לא טוב עבורם ורוצה להשתנות, אבל אני לא מצליחה להתמודד עם הכעס שמתפרץ! לצערי עם הזמן זה רק מתגבר. אודה לעזרתך.

שלום לך אמא יקרה!

קראתי את שאלתך ואת תחושת האשמה העצמית שעולה מתוך הדברים. כל אמא, באופן טבעי ונורמלי, שואפת ורוצה להיות האמא הכי טובה שרק אפשר. וכשאנו מוצאות את עצמנו כועסות, מגיבות לא נכון, או לא מבצעות את תפקידנו כראוי ממילא רגשות האשם ותחושת "הלא בסדר", הולכות ומתגברות.

מתוך תחושות אלו, לא פעם דווקא מתגבר הקושי שלנו להגיב נכון. כשאנו מרגישים לא טובים מספיק, לא מוצלחים או אשמים, הסיכוי שנצליח לעשות שינוי, מתוך עמדה נפשית זו, הוא קטן יותר. כיוון שהאמון הבסיסי שלנו בעצמנו נמוך יותר.

בשאלתך לא פירטת את הסיבות שמביאות אותך לכעס. האם זהו מצב הרוח הרגיל שלך? האם זה קורה לך בעיקר בזמנים מסוימים? ומדוע לדעתך זה רק הולך ומתגבר?

בכל מקרה אנסה להתייחס להתמודדות שתיארת באופן כללי.

כעס הוא ביטוי של הקושי או מצוקה פנימית. כשאדם פגוע למשל, או עמוס, או טרוד, או עמוס רגשות שליליים, הוא עלול "לפרוק" זאת על ידי כעס. וכשאני חוזרת אל שאלתך, מעניין יהיה לבדוק ולברר מה השורש שמפעיל ומעורר את הכעס. האם מדובר בעומס? האם מדובר בתחושת אכזבה שלך? האם ברצון לשליטה על כל מה שמתרחש? חשוב שאת תדעי לזהות את אותה מציאות שמעוררת אצלך את חווית הכעס, על מנת שתדעי "להיזהר" מפניה, וללמוד להגיב אליה באופן טוב יותר.

עם זאת, באופן כללי אומר, כי כל אמא בדור שלנו נתונה ללחצים רבים. בבוקר יוצאת לעבודה, חוזרת בלחץ לאסוף את הילדים ממוסדות הלימוד, מכינה צהרים או ערב, תולה מכונה, מגהצת, עושה שיעורי בית עם הילדים… ועוד, ועוד ו… עלולה לקרוס! העומס, התשישות וחוסר הזמן לנוח ולהירגע מקטין את כוחות הנפש, ואת הסיכוי לתגובות רגועות, נינוחות ומודעות.

לכן, כבסיס לשינוי, כדאי שתדאגי לעצמך. אמא שאוכלת טוב, ישנה טוב, עושה מדי פעם פעילות גופנית, נפגשת עם חברות ואנשים קרובים זו אמא שיש לה יותר כוחות. תדאגי לכוחות שלך. את מוכרחה להיות "מלאה" מבפנים. זה כבר יגביר את היכולת שלך להתנהג מול הילדים ביותר סבלנות ואורך רוח, ביותר כוח ובפחות כעס. מותר לך לקחת מדי פעם בייביסיטר, אפילו שאת בבית. מותר וכדאי לבקש לעיתים עזרה ותמיכה מהסובבים אותך.

כתבת, כי כל בלגן או עניין קטן כבר מעוררים אצלך כעס. ייתכן כי זה קשור לרצון שלך לחוש כי את "שולטת" במתרחש בבית, והכל "מתקתק" כמו שאת רוצה. אך דווקא כאמא בעלת תפקידים רבים, בכל מקרה, חשוב שנדע ונזכור (ושכל אמא תזכור...), יש דברים שהם לא בשליטה שלך. את יכולה להשתדל, לנסות, לרצות ולבקש אבל יש גבול ליכולת שלך לשלוט, ולדאוג להכל. מותר לך לפעמים להרפות ולתת למצב לא להיות מושלם. את יכולה לשתות כוס קפה באמצע פעילות עם הילדים, או לנוח על הספה וזה בסדר, ואפילו חשוב. הבנה זו הינה משמעותית בכך שהיא מפחיתה תסכולים, מורידה את סף המתח בבית ובתוכנו, ומורידה גם את הסיכוי לכעס.

ומה עושים ברגע שהכעס מתפרץ?

קחי לעצמך הפסקה. תלכי לשטוף פנים. תכנסי לרגע לחדר. תצאי למרפסת, תנשמי ותנסי להירגע. אל תמשיכי להתנהל כרגיל בתוך הכעס, את עלולה להגביר אותו, ולחזק את התסכול שלך (גם במחיר שזה יעכב מעט את ארוחת הערב...). רק לאחר שנדמה לך כי הצלחת מעט להירגע, כדאי לחזור אל הילדים, ולהמשיך את עיסוקכם בנחת.

כדאי גם להוסיף ליטוף, חיוך, או מילים טובות שיגבירו את התחושה הטובה אצל כולכם.

וכמעט לסיום, תזכרי כי אין אמא שלא כועסת או מפשלת לפעמים. אנחנו לא מושלמים. ותפקידנו גם ללמוד לסלוח. את לא אמא עצבנית. את אמא טובה שלפעמים קשה לה והיא מתעצבנת. עצם העובדה שכתבת את השאלה מעידה יותר מכל על כך שאת אמא טובה, עם מודעות ועם רצון להיטיב ולהתקדם.

ולסיום, גם בהקשר הזה חשוב שתדאגי לעצמך, ולא תוותרי. אם את מרגישה כי אינך מצליחה לעשות שינוי, את חשה כבולה לכעסים שלך, כדאי לעשות עצירה משמעותית, עבורך ועבור ילדייך. אולי לחפש סיוע חיצוני שיעזור לך להירגע, להבין, להתחבר, לנקות ולשחרר… מגיע לך ליהנות מהילדים וממשפחתך. מגיע לך לחוות את הזמן והשנים הללו עם הילדים מתוך תחושה טובה, מתוך אמון בעצמך ומתוך נחת.