פעם היה רבי ששלח את תלמידו לאודסה כדי לתהות על מצב היהדות בעיר. שמועות הגיעו לאזניו שהיהדות קצת בשפל.

נסע התלמיד לאודסה, ביקר בבתי המרזח וראה שהם מלאים ביהודים, הציץ הוא לאולם התיאטרון המפואר וראה שגם שם יש כמה וכמה מניינים, ולא רק זאת, אפילו בין השחקנים לבדם אפשר לעשות מניין למנחה... בלב כבד שב אל רבו ותיאר את מצבה העגום של יהדות אודסה, "יהודי אודסה" אמר, "סרים מהדרך הסלולה של ישראל סבא".

הרבי הודה לו את הדיווח ושלח לקרוא לתלמיד אחר, "סע לאודסה", אמר לו, "דווח לי מה מצב היהדות בעיר".

נסע התלמיד לאודסה, ביקר בבתי הכנסת והם מלאים, מניין רודף מניין; ביקר הוא בבתי המדרש וגם בהם קול התורה מהדהד, הציץ הוא לחיידר, וראה את הקינדערלך החמודים, פיאותיהם מסולסלות והם צועקים וקוראים, "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב". בלב שמח, שב הוא אל רבו, ותיאר בפניו את מצבה המזהיר של יהדות אודסה "יהודי אודסה" אמר "עוסקים בתורה ובמצוות, צועדים הם בדרכה של תורה".

כשיצא התלמיד מאת רבו, אמר הרב, אין זאת אלא שיש אודסה של מעלה ואודסה של מטה, והשאלה היא רק איפה ביקרת כשהיית בעיר...

פעם בשנה זה קורה, עשרות אלפי אנשי עסקים מהעולם כולו באים לבאזל לתערוכת השעונים והתכשיטים "באזל וורלד". המוני יהודים יש ביניהם, אמרת יהלומנים אמרת יהודים. אני רוצה היום לספר לכם על 'אודסה של מעלה'.

שבועות ארוכים לפני התערוכה האימייל שלי מלא בפניות. מאות אנשים ונשים הפונים ושואלים, מתעניינים ומבקשים. מה הם מבקשים? מה הם שואלים? איפה יש מניין? היכן אוכל לומר קדיש? איפה יש אוכל כשר? איזה לחם כשר בקואופ? איפה יש מקווה ומתי אוכל לתפוס שיעור תורה?

זה מרגש, כי הנכנס לתערוכה באמצע היום יראה מולו אנשי עסקים קשוחים, ממולחים, מהירי מחשבה ובעלי נסיון. אנשים שיודעים לזהות מומנטום ולנצל כל אפשרות. וכיון שהעסקים הם סביב זהב ויהלומים, שעוני יוקרה ומותגים, הרי שזר, לו יכנס, יחשוב שמדובר באנשים חומריים, תאבי יוקרה ותענוג. אם רוצים, אפשר לראות את ה'אודסה של מטה'. אבל אני, אני רואה את ה'אודסה של מעלה', רואה ומתרגש. לפגוש אותם מוקדם בבוקר בשחרית, לקבל עשרות טלפונים והודעות טקסט מידי יום 'מתי מנחה בתערוכה'? זה מרגש.

לראות אותם סוגרים ביום שישי ומשאירים את הזירה כולה למתחרים, כי שבת היום לה׳, מכניס בי גאון יהודי. ולשמוע את התפילה הנפלאה ואת הזמירות בסעודות, מי בסגנון פולני ומי בסגנון פרסי, אבל כולם כולם מביעים תודה להקב"ה על כל החסד, ובעצם שירתם כמו אומרים, יצאנו מהעולם ל24 שעות, נכנסנו לאוירת שבת, אנחנו אנשים אחרים.

אליכם חברי וידידי מבאי התערוכה, לימדתם אותי שיעור, לא אחד, הרבה שיעורים. למד אני מכם איך לייקר תפילה במניין ואיך לייקר את ההקפדה על כשרות. למדתי מכם איך להתייחס לצדקה, ואיך לכבד את השבת. על כל אלה, אומר אני היום תודה מלב נרגש.