ביו"ד שבט ה'תשע"ד נפטר ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. היו לו אוהדים ושונאים כאחד, אך אין ספק שמעשיו הותירו חותם עמוק בספרי ההיסטוריה של עם ישראל.
לאריק שרון זכויות רבות. כמפקד צבא, הוא פעל לעתים גם נגד הוראות מפקדיו כשהאמין שמעשיו יקדמו את צה"ל ויקנו לו ניצחון. במלחמת ששת הימים הוא התגלה כמצביא מוצלח שניהל קרב מרשים; במלחמת יום כיפור, כאסטרטג צבאי שהביא לכיתור הארמיה השלישית ולנצחונה של ישראל. במשך רוב שנותיו כפוליטיקאי הוא העמיד בעדיפות ראשונה את האינטרסים הבטחוניים של ישראל, ולא את השיקולים הפוליטיים. "צריך להפסיק להשתדל לשאת חן בעיני הגויים" הוא ציטט פעם את הרבי מליובאוויטש זצ"ל.
לאריאל שרון היה קשר ארוך עם אנשי חב"ד ועם הרבי מליובאוויטש – קשר שהתחיל לאחר שחסידי חב"ד ניחמו בשליחות הרבי את אריק לאחר פטירתו הטרגית של בנו גור. הוא עצמו נפגש עם הרבי כמה פעמים והם אף ניהלו קשר מכתבים.
מעניין לציין מכתב אחד מהם, שנכתב בשנת תש"ל – 1970. בגלל פוליטיקה פנימית, אריק שרון ביקש לפרוש מן הצבא ואף כתב על כך לרבי.
"מפני חשיבות הענין ודחיפותו ממהר אני לענות עליו" כתב לו הרבי. "כפי שיחתנו כאן, לדעתי מקומו של כבודו הוא בצה"ל ושם בעזר ה' מצליח ויצליח, וכמובן שזהו נוסף לתועלת הרבים, כוונתי לעם בני ישראל עם הקודש היושב בארץ ישראל ארץ הקודש, אשר ברכו ה' והצליחו להגן עליהם על ידי כשרונותיו יגיעתו ומרצו וכו'.
"שלכן וכפי שדברתי עם מר בהיותו כאן, בודאי ובודאי שעליו להמשיך במשרתו ובתפקידו הכי אחראי... מובנת דעתי גם כן שאין כל סברה חס ושלום שיפרוש מר לענין אחר, ועל אחת כמה וכמה לא בזירה הפוליטית, כולל משרת שר וכיוצא בזה, שאין זה תפקידו ולא בזה ינצל הכשרון והידע שלו, ואדרבה ואדרבה."
במכתב הרבי המשיך ושאל: מדוע כאשר חייל פשוט עורק מן הצבא הדבר נחשב לפשע חמור, למרות העובדה שצה"ל השקיע בו רק במשך מספר חודשים, ואילו כאשר קצין מעוטר בו השקיעו זמן ומשאבים רבים רוצה לעזוב מסיבות פרטיות, מרשים לו לעשות זאת גם כאשר ברור שהצבא יינזק מפרישתו של המפקד הבכיר?
"אף שאינני פסימיסטי בכלל" העריך הרבי שתוך זמן לא ארוך יפרוץ עימות נוסף, מה שמבהיר את הצורך ששרון יישאר בצה"ל לקראת העימות הבא.
בין ביטחון ופוליטיקה
באחרית ימיו ביצע שרון את מהלך ההינתקות החד צדדית מעזה, למרות אזהרות מפקדי הצבא באותם ימים כי הדבר יעניק רוח גבית לטרור. היום, כשרקטות מרצועות עזה הגיעו עד לגוש דן, לא צריכים להיות מומחים גדולים כדי להבין שלא רק שפינוי גוש קטיף לא הביא שלום ורגיעה אלא אף החמיר את המצב הבטחוני של אזרחי ישראל.
אומרים כי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", וכי מנהיגינו נמצאים תחת לחץ עצום מכל רחבי העולם. אם כן, הבה נזכור את תחנוניו של הרבי לתת למפקדי הצבא ולאנשי הביטחון להיות אלו שמכריעים בסוגיות בטחוניות, ולא לפוליטיקאים. כיום, כשהלחץ הבינלאומי שוב מופעל ועומדות להתקבל החלטות הרות גורל, הבה נזכור את מורשתו של שרון ונעשה רק מה שטוב לבטחוננו.
יהי זכרו ברוך.
כתוב תגובה